מה עוללו הטילים האיראניים לתל אביב ולערים אחרות?
בתל אביב נגרם נזק ל־480 מבנים בחמישה מוקדים שונים. ברמת גן ניזוקו 237 מבנים בשלושה אזורים, כשב־10 מהם הנזק הוגדר כקשה מאוד. בבת ים נפגעו 78 מבנים מפגיעת טיל אחד בלבד של משמרות המהפכה – ו־22 מגדלים מתוכם צריכים להיהרס כליל.
לפי דיווח סוכנות טסנים, כמעט שבוע לאחר סיום העימות בן 12 הימים בין איראן לישראל, תושבים רבים שחזרו לבתיהם נדהמו לגלות את עוצמת ההרס שגרמו הטילים האיראניים לתשתיות ולבתים – גם באזורים אזרחיים.
למרות שמוקדי התקיפה היו בעיקר מטרות צבאיות ומודיעיניות, קרבתם לאזורים מאוכלסים הביאה להרס נרחב של רכוש אזרחי, כלי רכב ובתים.
כך מתאר כתב עיתון "הארץ" את המצב באזורים שנפגעו: "במהלך 12 ימי הלחימה, נוצרה שגרה קבועה: אחרי הפגיעות, כאוס בכל מקום – מים ברחובות, צינורות כיבוי אש מפוזרים, אזעקות, אבק באוויר ואנשים רצים לכל כיוון. 12 שעות אחר כך – סיום חילוץ וזיהוי – מתחילה שגרה שקטה יותר. מחסומים לבנים מוקמים, שומרים בחזית הבניינים, ודיירים מבולבלים מביטים בזוועה שלפניהם. מדי פעם, נופל עוד חלק מהבניין, זכוכית או בטון."
ברמת גן נראתה משפחה נמלטת לעבר הרכב הקבור תחת הריסות הבית, רק כדי לגלות שאין מה להציל ממנו.
ברחבי ישראל הוערם ההרס לממדים עצומים: אלפי בניינים נפגעו – החל מפגיעות קלות בדלתות וחלונות ועד קריסות מבנים שלמים. אך המשותף לכולם: דיירים עקורים, זיכרונות שנשברו, וטראומה שתלווה אותם עוד שנים.
מספרים מהשטח
תל אביב: 480 מבנים פגועים ב־5 אזורים.
רמת גן: 237 מבנים נפגעו, 10 מהם קשה מאוד.
בת ים: 78 מבנים נפגעו מטיל אחד בלבד, 22 מהם מיועדים להריסה.
רשות המיסים בישראל קיבלה בקשות לסיוע כלכלי עבור כ־33,000 מבנים שנפגעו, וכן:
4,450 בקשות לפיצוי על נזק לרכוש פרטי
4,119 בקשות לפיצוי על כלי רכב שנפגעו
בכל רחבי ישראל מנסות הרשויות להרוס מבנים לא יציבים במהירות, לעיתים תוך ימים, כדי למנוע סכנות קריסה. אך מאחורי המהירות הזו מסתתר גם ניסיון למחוק את זיכרון ההלם והפחד מהלבבות.
במקרים רבים תושבים מקבלים זמן קצר בלבד לפינוי רכושם. גבר שסייע למשפחה בבת ים סיפר: "רק אחרי שבוע של התרוצצות מול הקבינט, פיקוד העורף, העירייה והמשטרה – אמרו לנו שיש לנו שעתיים וחצי לפינוי. אחר כך זה התקצר. בסוף נשארנו עם 15 דקות ו־2 תיקים. אין לדעת אם נוכל לחזור שוב לקחת משהו."
אנשי פיקוד העורף הודו: "היקף הנזק באזורי הפגיעה תואם את הציפיות. מתקני האימון שלנו מדמים מציאות כזו בדיוק." הם הוסיפו כי מבנים חדשים עמידים יותר לפגיעות, אך לא חפים מהרס.
קצין בכיר בצה"ל הסביר: "השפעת הפיצוץ וגלי ההדף משתנה ממקום למקום. זה תלוי אם שלדת המבנה סופגת את האנרגיה ומונעת את קריסתו, או שמא הנזק עובר למבנה סמוך – ואז רדיוס ההרס מתרחב משמעותית."
לדבריו, בתל אביב וברמת גן, שם נרשמו נזקי הרס רחבים, הטילים כלל לא פגעו ישירות בבניינים אלא פגעו בכביש – אך גלי ההדף הרסו את כל הבניינים שמסביב.
קצין נוסף בפיקוד העורף אמר: "זה נראה כמו השמדה של סביבה עירונית שלמה. אלו תוצאות דומות למה שאנחנו יצרנו בלבנון – אך כאן, בניגוד ללבנון, מספר הנפגעים היה נמוך יותר, כי לאזרחים יש אפשרות להסתגר במקום מוגן."
ביום חמישי, 19 ביוני, כשעבור הפעם השלישית נחת טיל איראני ברמת גן, תושב השכונה "רישונים", רן מאס, חשב שהטיל פגע ממש מול ביתו. הוא שהה במקלט סמוך וחש שהאדמה רועדת תחת רגליו.
מאס, בן 36, סיפר: "שמענו קולות פיצוץ מרחוק, אבל כשהטיל פגע כל כך קרוב – אי אפשר היה להתעלם מזה. הוא נפל כ־300 מטר מהבית שלי, אבל סוג הטיל האיראני הזה גרם נזק עצום לכל השכונה."
כשהוא יצא מהמקלט, ראה את כל חלונות החנויות מנופצים, תריסים מרוסקים – ומיד הבין שהבית שלו לא נשאר שלם. בהתחלה נראו החלונות הפונים מזרחה שלמים, אך כשהתקרב לדירה, גילה שאלו היו היחידים שנשארו. כל שאר החלונות התפוצצו, דלתות הוזזו מצירים, ודלת הכניסה נעקרה ממקומה.
בהמלצת הרשויות, עבר מאס למרכז פינוי ומשם הועבר לבית מלון בשכונת נווה צדק בתל אביב. מאז הוא חוזר מדי כמה ימים לנסות להתחיל בשיקום הדירה.
לדבריו, גם מבנים מרוחקים יותר נפגעו, לעומת אחרים סמוכים שלא ניזוקו כלל – תלוי בגיל המבנה.
"אפילו ליד מקום הפגיעה, בניינים ששופצו כמעט ולא נפגעו. אבל הבניין שלי ישן – וניזוק קשה."
עיריית רמת גן דיווחה כי באזור מגוריו של מאס נפגעו עוד 107 מבנים. בסך הכול ברמת גן נפגעו 257 מבנים, חלקם כוללים מאות דירות, ו־10 מהם נחשבים מסוכנים ודינם הריסה מיידית.
מאס, כמו כ־3,000 דיירים נוספים, הועבר עם משפחתו לבתי מלון ברחבי ישראל. הרשויות טוענות שרובם יחזרו לבתיהם בתחילת השבוע הקרוב – אך רבים מפקפקים בכך נוכח עוצמת ההרס.
פיקוד העורף מתנחם בכך שלא קרס אף מבנה לגמרי – אך בבני ברק קרסה חזית בניין, ובחולון ותל אביב קרסו מבנים דו-קומתיים. רחובות התמלאו רסיסי זכוכית, אך רבים מודים שניצלו בנס – הבניינים לא התמוטטו על יושביהם.
