מדוע נתניהו אינו יכול לטעון לניצחון במלחמות האזור?
למרות הנזק שגרם לציר ההתנגדות באזור, ישראל אינו יכול לטעון לניצחון במלחמה – מסיבות רבות.
על פי דיווח של טסנים, ישראל אינה מסוגלת להשיג ניצחון אמיתי – חרף הפשעים שביצעה – והטענה לניצחון היא רעיון שקרי ומטעה, שמשרת את התעמולה של ממשלת נתניהו במטרה לחזק את מעמדו הפנימי והחיצוני.
לפי הדיווח, רצועת עזה – שהייתה החזית המרכזית למלחמה והביכה את הכיבוש ב-7 באוקטובר – פגעה באופן ישיר בתיאוריית העליונות הביטחונית והמודיעינית של ישראל. למרות המצור המלא על הרצועה והעדר כל סיוע חיצוני, הצליחה ההתנגדות, בראשות גדודי עז א-דין אל-קסאם, להסתגל לתנאים – ארגונית, מבצעית ומבנית – ולהמשיך בלחימה, גם לאחר שספגה אבדות קשות.
על פי המאמר, הוכיחו גדודי אל-קסאם את יכולתם להתיש את האויב ולגרום לו לאבדות כבדות. נוסף לכך, הם אף הרחיבו את מבצעיהם בניסיון לשבות חיילים נוספים. קלף השבויים נותר החזק ביותר בידי ההתנגדות והוא מהווה מרכיב מכריע בכל משא ומתן.
בזירה הלבנונית, למרות האבדות שספג חיזבאללה, ההתנגדות בלבנון לא נכנעה. למרות גמישותה, לא עולה על הפרק כלל הרעיון של פירוק מנשק. נשיא לבנון, ג'וזף עאון, ממשיך לדבוק באפשרות של דיאלוג פנימי – ולא בעימות ישיר.
הצהרותיהם האחרונות של בכירי חיזבאללה, ובהם סגן המזכ"ל שייח' נעים קאסם, מעידות כי חיזבאללה מתאושש, מפצה על הפסדיו ומתכונן לעימותים עתידיים – מצב המצביע על שיפור משמעותי ביחס לעבר.
גם איראן, לאחר שספגה את ההלם הראשוני, עברה למלחמת התשה והשכילה לפגוע בלב היעדים הרגישים של המשטר הישראלי בדיוק שמעבר לציפיות. טילים איראניים קבעו משוואות הרתעה חדשות, שחייבו את נתניהו לבקש הפסקת אש – צעד שאינו תואם את עמדתו של מנצח במערכה.
יתר על כן, מרבית ההערכות מצביעות על כך שהמתקנים הגרעיניים של איראן לא ניזוקו באופן חמור, מה שמעיד על האפשרות לחידוש הפעילות – אולי אף בקצב מהיר יותר מבעבר.
ביחס לתימן – המדינה היא אולי הפחות נפגעת מהתקפות תל אביב. המדינה ממשיכה לפעול באופן מפתיע ונמרץ, ומגבירה את נרטיב ההתנגדות מיום ליום.
אל-ג'זירה מסכמת את הדיווח שלה בקביעה כי על אף ניסיונות ישראל להציג את הנזק לציר ההתנגדות כתוצאה הסופית של המלחמה – מדובר בהטעיה. אמנם תוצאת המלחמה נמדדת גם באובדן חיים ובנזקים חומריים, אך אלה אינם המדדים היחידים והמהותיים. מדינות רבות ספגו אבדות גדולות מאלו של אויביהן – אך הן ניצחו לבסוף.
לדברי אל-ג'זירה, ייתכן שאנו קרובים לסיום המלחמה – או שהיא תימשך עוד זמן רב. על כן, ההיגיון מחייב ריכוז כל המאמצים בהעצמת קלפי המיקוח והגברת הלחץ על המשטר הציוני – לא להפך. הדרישה כעת היא לייצוב ולחיזוק העמדה, שכן אחרת, עלולה להיווצר מציאות שבה המשבר ההומניטרי שיצרו הציונים יהפוך לניצחון אסטרטגי – דבר שיש למנוע בכל מחיר.
