טראמפ: התרברבויות גדולות ונסיגות חוזרות
קידום מכירת הבושם האישי שלו, שאיפה לזכות בפרס נובל לשלום ובקשה לחרוט את דיוקנו על הר ראשמור הם חלק ממאמציו האחרונים של טראמפ לעצב את עצמו כ"פרעה מודרני".
סוכנות טסנים – דונלד טראמפ, מהדמויות הפוליטיות השנויות ביותר במחלוקת בעולם, מתואר על ידי פרשנים רבים כאדם אגוצנטרי ונרקיסיסטי. דפוסי האישיות הללו משתקפים לא רק בהתנהלותו האישית, אלא גם במדיניות החוץ והפנים שהוא מקדם. טראמפ מאמין בעליונותו וזקוק נואשות להערצה, מה שהופך אותו לרגיש במיוחד לביקורת.
תכונה זו הביאה אותו לחפש שבחים ממנהיגי מדינות אחרות, ובו בזמן להגיב בעצבנות לכל ביקורת.
לדוגמה, לאחר שאלון מאסק ביקר את מדיניותו, טראמפ התבדח ואיים כי ישקול לגרש אותו מארה"ב, ואמר בציניות ש"צריך לשלוח אליו את DOGE (משרד ממשלתי שהיה בראשות מאסק), אולי הוא יחזור ויאכל אותו."
טראמפ מרבה לנפח את הישגיו ולראות בכל ביקורת מתקפה אישית. בזירה הבינלאומית זה מתבטא בהחלטות פתאומיות, פרובוקציות ברשתות החברתיות וזלזול בנורמות דיפלומטיות.
אגוצנטריות שמשפיעה על מדיניות החוץ
האגוצנטריות של טראמפ הובילה אותו להתרחק ממדיניות רב-צדדית ולהעדיף הסכמים חד-צדדיים. הוא פרש מהסכם הגרעין עם איראן, מהסכם האקלים בפריז וממועצת זכויות האדם של האו"ם.
לטענתו, הסכמים אלה מזיקים לארה"ב ויש להחליפם בהסכמים שיטיבו עמה – או יותר נכון, איתו אישית. הוא גם דרש מבעלות ברית נאט"ו לשלם יותר על ההגנה שלהן, ואיים שאם לא – ארה"ב תצמצם את התמיכה.
התנגדות לכניעה – תגובת איראן
בעוד מנהיגים רבים בחרו להחניף לטראמפ כדי להימנע מפגיעתו, איראן נקטה קו הפוך. היא תקפה את בסיס "אל-עודייד" של ארה"ב בקטאר כתגובה לצעדים של טראמפ.
המנהיג העליון של איראן תיאר זאת כ"סטירה קשה בפני אמריקה", וזו גרמה למבוכה נוספת לטראמפ, שבתגובה עבר מאיומים – לקריאות להפסקת אש.
פולחן אישיות קיסרי
לאחרונה, במפגש נאט"ו, כינה המזכיר הכללי ההולנדי של הברית את טראמפ "אבא" – מה שהוביל את קמפיין הבחירות של טראמפ לייצר מיידית חולצות עם הכיתוב "daddy". אלא שזמן קצר לאחר מכן פורסם סרטון שבו נראה כאילו מלכת הולנד מחקה את תנועותיו בלגלוג. הפער הזה מדגים את העובדה שמדינאים רבים מגלים הכנעה חיצונית לטראמפ – אך מתייחסים אליו בזלזול בסתר.
זלנסקי מתיישר
ולדימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה, שזכה בעבר לביקורת מטראמפ, הופיע בוועידת נאט"ו האחרונה בחליפה רשמית – בניגוד למנהגו – בניסיון לרצות את טראמפ ולקרב את אוקראינה לנאט"ו.
פופוליזם ואוטוריטריות
טראמפ מזוהה כפופוליסט סמכותני. באמצעות סיסמאות פשוטות כמו "להחזיר את הגדולה לאמריקה" ו"ארה"ב תחילה", הוא הצליח לסחוף את התמיכה של לבנים מהמעמד הנמוך, שחשים נפגעים מגלובליזציה.
הוא משתמש בהתקפות פרובוקטיביות ברשתות החברתיות במקום בהסברים רציונליים, ומעמיק את הקיטוב הפוליטי. זלזולו בנורמות פוליטיות ודיפלומטיות הפך אותו לדמות מעוררת מחלוקת.
שורשיו של טראמפ: מימין רייגן למרד לבן
לפני הופעת טראמפ, המדיניות האמריקאית – הן מצד הדמוקרטים והן מצד הרפובליקנים – נטתה לשיתוף פעולה בינלאומי. אך החל משנות ה-80, עם רונלד רייגן, החלה התחזקות השמרנות הקיצונית בקרב הרפובליקנים.
לבנים מהמעמד הבינוני-נמוך שחשו נפגעים מהגלובליזציה החלו לפתח רגשות של עליונות דתית וגזעית. טראמפ רכב על הגל הזה ב-2016 עם הסיסמה "אמריקה תחילה".
מנכ"ל של תאגיד עליונות לבן
החברה האמריקאית – לפי טראמפ – מורכבת מ"לבנים שהם בעלי מניות", והוא עצמו – "המנכ"ל".
במפלגה הרפובליקנית קיימות שלוש קבוצות עיקריות:
1. עליונאים גלובליים – תומכים בהגמוניה צבאית וכלכלית עולמית.
2. מבודדים שמרנים – רוצים לצמצם הוצאות ביטחוניות ולהתמקד פנימה.
3. נאשיונליסטים – מתנגדים לסיוע זר ודוגלים בחיזוק ההגנה הפנימית.
טראמפ הצליח לאחד את שתי הקבוצות האחרונות ולהדיח את הראשונה מהשפעה.
עם זאת, תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל מעלה ביקורת – "למה אמריקה צריכה לממן את מלחמות ישראל?"
תעריפים כלכליים וקרע עם בעלי ברית
טראמפ רואה במכסים כלי להגן על תעשייה אמריקאית. הוא תיאר את המילה "מכס" כ"המילה הכי יפה", אך בפועל – ההשלכות הכלכליות גרמו לו לסגת מהעלאות שהטיל על סין. מדיניותו הכלכלית הביאה לקרע גם עם שותפות מסורתיות כמו קנדה והובילה לירידה בתיירות ובמסחר.
