הפסקת האש בעזה; כשלים מודיעיניים של ישראל מול ההתנגדות בשלושה היבטים
במהלך מבצע סערת אל-אקצא והמלחמה שלאחריו, המשטר הציוני ספג תבוסה מודיעינית קשה מול ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית. הציונים נכשלו מודיעינית בשלושת ההיבטים של התרעה מוקדמת על מתקפת ההתנגדות, החזרת השבויים וגם חיסול מפקדי ההתנגדות.
לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, מעבר לאירועים בשטח ולהשלכות של "סערת אל-אקצא" באזור ובעולם, ללא ספק, הפעולה ההתקפית של ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית הייתה קודם כול מבצע מודיעיני מעולה, שהוביל לכישלון המודיעיני הגדול ביותר של המשטר הציוני, הן בתחילת המבצע והן במהלך 15 חודשי המלחמה.
ההפתעה בתחילת המבצע
תחילת מבצע סערת אל-אקצא ב-7 באוקטובר 2023 הייתה הפתעה מוחלטת עבור המשטר הציוני. זו הייתה הפתעה עמוקה, כי כאשר כוחות ההתנגדות נכנסו ליישובים הציוניים בעוטף עזה, לא היו כוחות הגנה שם.
לאחר יישום מבצע סערת אל-אקצא על ידי ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית ופרוץ המלחמה שלאחריו עקב ההתקפות הקטלניות של המשטר הציוני ברצועת עזה, כלי התקשורת הישראליים ניסו פעמים להעביר את הנרטיב לדעת הקהל על ידי פרסום חדשות ומסמכים רבים כי מערכת הביטחון והמודיעין של המשטר הציוני הייתה מודעה לביצוע פעולה זו, וקיבלה סימנים לגבי המבצע והמבנה שלו, אבל חוסר תשומת הלב של מפקדים בכירים גרם להפתעה בתחילת המבצע הזה.
אבל הנרטיב המזויף הזה לא תואם את מה שקרה בשטח, כי אם רק חלק מהמערכת המודיעין והביטחון של המשטר הציוני היה מודע לנושא הזה, הוא היה נוקט בפעולה הגנתית מינימלית נגד הפעולה ההתקפית של ההתנגדות, מה שלא קרה בשטח, וזה גרם לציבור הישראלי לדרוש ברצינות הקמת ועדת חקירה שתקבע את אשמים בכשל הזה.
כישלון בהתרעה ובחיסול מפקדי ההתנגדות
הכישלון המודיעיני השני של המשטר הציוני ברצועת עזה היה קשור להשגת מטרות המלחמה. המטרה החשובה ביותר שהגדיר המשטר הציוני לפעולות הצבאיות ברצועת עזה הייתה השמדת ארגון חמאס. הציונים הגדירו את המטרה הזו כחיסול מפקדי חמאס - המפקדים הפעילים בעזה שעדיין נלחמים עם הצבא הציוני.
מות הקדושים של "יחיא סינוואר" התרחש במהלך מבצע ובאירוע בשדה הקרב ולא היה תוצאה של תכנון הציונים. לאחר רצח יחיא סינוואר, הם הודיעו כי אינם יודעים מי מפקד גדודי הקסאם אחריו, והם רק הודיעו שחושבים כי "מוחמד סינוואר", אחיו של השהיד יחיא סינוואר אחראי לכך כיום.
בנוסף, במהלך המלחמה, לפני מות הקדושים של יחיא סינוואר, טענו הציונים כי רצחו את "מרוואן עיסא", סגן מפקד גדודי הקסאם. לאחר מכן, בהפצצה גדולה שהם ביצעו באזור "אל-מוואסי" שבחאן יונס, טענו כי רצחו את "מוחמד דף", מפקד גדודי הקסאם, אך שני הטענות הללו מעולם לא אושרו.
גם אם נניח ששני החיסולים הללו בוצעו ושארגון חמאס יצרה אי-בהירות בכך על ידי אי-אישורם, עדיין ניתן לומר כי מדובר בכישלון מודיעיני של המשטר הציוני, משום שלא הצליח להוכיח את פעולתו ומחכה לאישור חמאס, וחמאס לא אישר את שתי האירועים הללו תוך הבנה מדויקת של נושא זה וכך הותיר את המשטר הציוני בחושך. זהו כישלון מודיעיני של המשטר הציוני כשלעצמו.
כישלון זה בולט יותר כאשר אנו זוכרים ששטח רצועת עזה הוא כ-365 קמ"ר, ושהמשטר הציוני היה נוכח בשטח זה על כל יכולותיו המודיעיניות והצבאיות ב-15 החודשים האחרונים. עוד נוסיף נקודה זו כי גם ארה"ב, יחד עם בעלות בריתה האזוריות והאירופיות, סייעה למשטר הציוני בתקופה זו בכל יכולותיה המודיעיניות, לרבות לווייני מודיעין, כטב''מי מודיעין מתקדמים, וכוחות המודיעין החשאיים, ולמרות זאת הוא לא הצליח לחסל את מפקדי ההתנגדות ברצועת עזה.
אחזקת האסירים הישראליים על ידי ההתנגדות הפלסטינית
הכישלון המודיעיני השלישי של המשטר הציוני קשור לאסירים שנתפסו על ידי ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית במהלך מבצע סערת אל-אקצא. לפי הנתונים שפורסמו על ידי הרשויות הציוניות, ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית תפסה 240 לוחמים ישראליים מהיישובים בעוטף עזה במהלך מבצע סערת אל-אקצא. אחת המטרות של המשטר הציוני במתקפה היבשתית ובטבח שביצע ברצועת עזה הייתה שחרור אסירים אלו.
בנובמבר 2023, 110 מהשבויים הללו הוחלפו עם יותר מ-300 אסירים פלסטיניים. חילופי השבויים האלה נכפו על המשטר הציוני למעשה בשל הכישלון המודיעינית שלו להחזרת האסירים שלו. בתקופה שבין חילופי השבויים הראשונים להסכם הפסקת האש, שחלקו הוא חילופי שאר האסירים, הציונים הצליחו לשחרר פחות מ-10 מהשבויים שלהם, בעזרת הצבא האמריקני. במהלך ניסיונות אלה לשחרר אסירים אחרים, הציונים הרגו חלק מהאסירים שלהם ומצאו גופות של חלק אחר מהם. המשמעות היא שתוצאת הפעולות המודיעיניות של המשטר הציוני להחזרת השבויים שלו הייתה כמעט אפסית.
מסכום הנתונים הנ''ל עולה כי המשטר הציוני ספג תבוסה קשה מול ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית בתחום המודיעין במהלך מבצע סערת אל-אקצא והמלחמה שלאחריו. הציונים לא יכלו להשיג הצלחה, הן בהתרעה מוקדמת לגבי התקפת ההתנגדות, הן בהחזרת האסירים שבידי ההתנגדות והן בחיסול מפקדי ההתנגדות הפלסטינית, וההתנגדות היא זו שניצחה בשטח ועד כה כפתה על המשטר הציוני הפסקת אש וחילופי שבויים, תוך שמירת העליונות והיוזמה שלה.
