הבינה המלאכותית בשירות מכונת ההרג הישראלית
ניסיונות המלחמה בעזה בשנת 2023 והתמרונים הצבאיים בלבנון בשנת 2024 שרטטו קווים ברורים על הדרך שבה הופכת הבינה המלאכותית לכלי הרג והטלת אימה – לא רק על חיי אזרחים, אלא גם על עצם קיומן של ערכים אנושיים בסיסיים.
במהלך העשורים האחרונים עברה הבינה המלאכותית בהדרגה מכלי טכנולוגי מתקדם לנשק צבאי מרכזי, שבו השתמשה ישראל כמנוף להגמוניה מדכאת במלחמותיה נגד הפלסטינים ברצועת עזה ונגד הלבנונים בדרום לבנון.
בפרק העדכני ביותר של שימוש אינטנסיבי זה, בלטה מלחמת עזה 2023 והסלמת המתיחות בלבנון 2024 כדוגמאות בולטות לניצול טכנולוגיות הבינה המלאכותית בביצוע פעולות הרג נרחבות ויצירת מצב מתמשך של טרור פסיכולוגי – בדרכים שחצו את גבולות הפעולה הצבאית המסורתית.
במהלך מתקפת עזה 2023 הופיעה תמונה מטרידה: שימוש ישיר בבינה מלאכותית במלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית. ישראל שילבה מערכות סריקה דיגיטליות מתקדמות, רחפנים עם יכולות מיקוד אוטונומי ומערכות הפצצה "חכמות" הנשענות על ניתוח מיידי של נתוני השטח.
טכנולוגיות אלו לא הסתפקו בשיגור תקיפות מהירות ומדויקות יותר, אלא אפשרו הרס נרחב של שכונות צפופות באוכלוסייה – מבלי להבחין בין אזרחים ללוחמים – והביאו לאבידות אנושיות וחומריות בקנה מידה קטסטרופלי. עדויות רבות הצביעו על כך שמערכות המיקוד האוטומטיות תרמו להאצת קצב ההפצצות וההרס, תוך הקטנת מרווח הטעות שהיה קיים בלחימה המסורתית.
ברמה הטכנולוגית הפעילה ישראל דור חדש של רחפנים מבוססי בינה מלאכותית, המסוגלים לעקוב בזמן אמת אחר תנועות פלסטינים ולבצע תקיפות אוטומטיות בהתאם לפרמטרים שהוזנו מראש. מרכזי הפיקוד קיבלו ניתוחים חכמים של נתוני המודיעין שנאספו על ידי רשתות מעקב דיגיטליות, מה שיצר מערכת משולבת שנועדה למקסם את יכולות ההרג וההרס. כך התאפשרו תקיפות גם באזורים שנחשבו עד אז בטוחים יחסית, והדבר גרם לפחד מתמשך ולפגיעה קשה במארג החברתי והנפשי של האוכלוסייה.
בלבנון, ב־2024, נרשמה החרפה בשימוש בבינה מלאכותית בצורתה האינטגרטיבית: הרחפנים החכמים פעלו לאורך הגבול, ניתחו תנועות של כוחות ההתנגדות הלבנונית וביצעו תקיפות ממוקדות ומהירות. שוב, התקיפות לא הסתפקו במטרות צבאיות אלא פגעו גם במוסדות אזרחיים, בתי ספר ובתים פרטיים, וגרמו לאבידות רבות ולהטלת אימה על קהילות שלמות בדרום.
ההתקפות הללו לא נועדו רק להרוס תשתיות או להרוג, אלא גם לשבור את רוח ההתנגדות – באמצעות גלים של הפחדה פסיכולוגית, שימוש בטכנולוגיות מידע מטעות וב"תעמולה דיפ־פייק" (Deepfake) שמטרתה לזרוע בלבול ואובדן אמון.
השימוש הישראלי בבינה מלאכותית ניכר בשלושה צירים עיקריים:
1. הרס מהיר וממוקד – שימוש בכלים אוטומטיים המפציצים אזורים מאוכלסים מבלי להבחין בין לוחמים לאזרחים.
2. מערכת מעקב חכמה – רשת רחבה של מצלמות ורחפנים המנתחים תמונות חיות ומזהים מטרות, מה שמאפשר תגובה מהירה וקטלנית.
3. יכולות התקפה אוטונומיות – מערכות חצי־עצמאיות המכתיבות את קצב הלחימה יותר מאשר שיקול הדעת האנושי, כפי שבלט בעימותים מול חיזבאללה ובקרבת תשתיות אזרחיות.
מאחורי היכולות הללו עומדת תמיכה אמריקאית רחבת היקף – הן במימון והן בטכנולוגיה – לצד תאגידים גלובליים כמו "מיקרוסופט", "אמזון" ו"גוגל", שסיפקו תשתיות ענן ושירותי עיבוד נתונים בהיקף עצום. שותפויות אלה לא רק חיזקו את ארסנל ההרג החכם, אלא גם אפשרו לישראל להרחיק את גורם ההכרעה האנושי ולנהל מערכות לחימה דיגיטליות, שבהן הבינה המלאכותית מכתיבה את ההחלטות בשטח יותר מהחיילים עצמם.
הממד המשפטי וההומניטרי: עזה 2023 ולבנון 2024
במישור המשפטי והאנושי, מהוות ההתנסויות בעזה (2023) ובלבנון (2024) הפרה בוטה של עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי – במיוחד האיסור על פגיעה באזרחים, החובה להבחין בין לוחמים לאזרחים, וההגנה על זכויות האדם בעימותים מזוינים. מושג ה"הפצצה החכמה" הפך לכלי להצדקת פעולות הרג שיטתיות בשכונות מאוכלסות, שהובילו למראות קטסטרופליים של סבל וחורבן. החמור מכל הוא השימוש בבינה מלאכותית בלוחמה פסיכולוגית – באמצעות מניפולציה של מידע ו"טכנולוגיות דיפ־פייק" – שמחריפות את הבלבול והחרדה בקרב האזרחים, והופכות אותם ליעדים נוספים במערכה.
מציאות טרגית זו משקפת קפיצת מדרגה עוינת באופן שבו מנוצלים המדע והטכנולוגיה: מהיותם כלים לשירות האדם ולפיתוח – לזרועות הרג מדויקות בידי ישראל, כחלק ממדיניות התיישבותית ודכאנית שמטרתה שליטה ומחיקה. על אף טענות הרשמיות על "מטרות טכנולוגיות של הרתעה ושליטה", תוצאות השימוש המוגבר בבינה מלאכותית בעזה ובלבנון חושפות את השורש האמיתי: אסון הומניטרי מתמשך ואת שבריריותם של החוקים הבינלאומיים לנוכח היעדר רצון ליישמם בפועל.
מכאן, האתגר המוטל על הקהילה הבינלאומית ברור ומלא: להטיל מגבלות מחמירות ואחידות על השימוש בבינה מלאכותית בסכסוכים מזוינים, כך שלא תנוצל לקידום פרויקטים של כיבוש והרס. יש להקים מסגרות משפטיות בינלאומיות שיבטיחו הגנה לאזרחים, יקבעו באורח חד־משמעי את האחריות המשפטית, ויחייבו שקיפות גם מצד תאגידי הטכנולוגיה הגדולים שמספקים לישראל את התשתיות הדיגיטליות המופעלות נגד אזרחים.
חוקים אלה צריכים להפוך לכלי אכיפה ממשיים – לא רק לטקסטים תאורטיים – באמצעות מנגנוני פיקוח, חיזוק מערכות האחריות הבינלאומית, ותיעוד שיטתי של ההפרות, כך שלא ניתן יהיה להתחמק מאחריות לפשעי מלחמה שבוצעו באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית. נוסף על כך, נדרשת הגברת מודעות דעת הקהל העולמית לסכנה שבהתפתחות זו, המאיימת על יסודות הערכים האנושיים ועל עתיד השלום.
ניסיונות המלחמה בעזה (2023) והתמרונים בלבנון (2024) שרטטו מציאות בלתי ניתנת להכחשה – בינה מלאכותית הפכה לכלי הרג והטלת אימה, המאיים לא רק על חיי האזרחים אלא גם על עצם קיומם של ערכים אנושיים בסיסיים. מכאן נובעת הדחיפות לקביעת סטנדרטים בינלאומיים נוקשים שימנעו חזרה על תרחישים כאלה. רק על ידי העמדת הערכים ההומניטריים מעל לכל שיקול טכנולוגי או פוליטי ניתן יהיה להגן על חפים מפשע, לבנות עתיד של זכויות וכבוד אנושי, ולהחזיר את הבינה המלאכותית לתפקידה המקורי – ככלי לקידום שלום ופיתוח, ולא כמכשיר להכרעת סכסוכים בדרך של דיכוי והרס.
