מנגנוני שנגחאי — האם יספיקו מול ההגמוניה המערבית?
ארגון שנגחאי והברית המסתמנת סביבו עשויים להוות נקודת פתיחה לסידור מחדש של יחסים בינלאומיים באמצעות מנגנונים המציעים מודל שונה מזה שהמערב הציג כ"סוף ההיסטוריה".
תצפיות רבות רואות בת??ולים הכלכליים-פוליטיים שמפתחות רוסיה וסין לצד מדינות נוספות, כהזדמנות לקדם עולם רב-מרכזי. בתנאים אובייקטיביים אלה ניתן שבעתיד לשנות את הסדר הבינלאומי ולהניח יסודות של ריבוי מרכזי כוח, שעשוי לקדם יציבות וביטחון בינלאומיים באופן יעיל יותר מהסדר הקיים — שספק אם יצא לחלוטין מתוך השפעה אמריקאית/מערבית.
אולם המימוש תלוי בתנאים מציאותיים שעשויים שלא להתקיים כרגע. המסגרת התיאורטית שבבסיס ההחלטות של מוסקבה ובייג'ינג יכולה להוות תשתית הכרחית, אך עולות שאלות רבות כשבוחנים את אפקטיביות מנגנוני היישום. אין בכוונתנו להמעיט במאמצים לפרק את ההגמוניה האמריקאית — ההגמוניה הזו הראתה בשנים האחרונות שאינה נוטה לקבל בקלות כללי התנהגות רב-צדדיים — אך יש להדגיש את הצורך בפיתוח מנגנוני פעולה קולקטיביים שיכולים להרתיע מהלכים אמריקאיים בשטחים רתוחים מבחינה צבאית או ביטחונית.
בהקשר זה חיונית ההשוואה בין מנגנוני שנגחאי (ובריקס) לבין נאט"ו והמחויבויות שמקיימת ארצות הברית עם האיחוד האירופי ובעלי בריתה באסיה ובעולם — כדי לזהות את הפערים במאמץ של המערבלים נגד החד-צדדיות האמריקאית.
למרות חשיבותה העצומה של ארגונת שנגחאי — חבריה מייצגים מעל 3.5 מיליארד בני אדם ותוצר כלכלי משותף העולה על רבע התוצר העולמי, והשאיפה לכסות מעל 60% מאוראסיה עם שורה של מדינות שותפות לשיח כמו מצרים, טורקיה ומדינות המפרץ — המאמצים להפוך אותה לכלי יעיל של הרתעה ויוזמה עדיין אינם ברמתם הרצויה.
אחת התכונות המכריעות של היכולת להרתיע וליזום היא היכולת המוסדית ליצור מנגנוני תיאום חזקים, שמייצרים החלטות במהירות ובאופן שממחיש אחידות חזון ומטרה, ללא יכולת של צד בודד לחסום את מהלך הארגון. לכן נדרש אמון של כלל המדינות בבניין המוסדי המיועד — והימנעות מפיתוח יחסים מעמיקים מחוץ לגבולות המסגרת, כאשר יחסים כאלה עלולים לפגוע ביעילותה. כמה מדינות ששומרות על יחסים מיוחדים עם ארצות הברית והמערב — לדוגמה מדינות במפרץ, טורקיה או אפילו מצרים — עלולות לפגוע ביעילות המבנה המוסדי.
במקביל יש לטפל בסכסוכים הבילטראליים (כמו בין הודו לפקיסטן) ולחפש דרכים לאחד חזונות — שכן סין מתמקדת בעיקר בפיתוח ובהיבט הכלכלי, בעוד רוסיה שמה דגש על ביטחון.
השתלבות כלכלית עמוקה בין מדינות הברית חשובה גם היא: היא מאפשרת להשפיע על הסביבה החיצונית ולמנוע חדירה של פיתויים שעלולים להוביל לעריקת מדינות לצדדים אחרים. עד כה מנגנוני שנגחאי לא הציעו פתרונות שמייצרים פיתוח מאוזן — מפתח מרכזי להוכחת כוח ואחידות.
למרות כי הארגון קיים מאז 2001, רק ב־2025, בישיבות טיאנג'ין האחרונות, אושר בתחילתו דיון על כללי עבודה להקמת בנק לפיתוח — מוסד שהיו מצפים שיהיה פעיל כבר משנותיו הראשונות. בהשוואה למערכות המערביות — הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית — נראה שהמאמץ של שנגחאי בפיתוח כלי שליטה פיננסי אינו מתקרב לרמת המוסדות המערביים, זאת חרף משאבי האנרגיה, הגזעים, ומשאבים טבעיים וטכנולוגיה שבידיהן מדינות הארגון.
מבחינת השפעה רעיונית, שנגחאי הצליחה לעצב מודל ערכי לשיתוף פעולה: כיבוד ריבונות, אי-התערבות, מאבק בטרור וקידום רעיון הריבוי, תוך דחיית ניסיון להכתיב ערכים מקומיים כעקרונות אוניברסליים. יחד עם זאת, מה שחסר הוא היכולת להגיב למשברים במהירות ובנחישות — כולל אימוץ כלי ענישה או חרם נגד מדינה שמנהגת התנהגות חריגה. כמו כן קיימת חשש רחב בקרב מדינות הארגון מעונש אמריקאי/מערבי, ומכאן תחושת ההססנות שמגלמת התנהלותן ביחסים מול ארצות הברית.
החשש מעימות עדיין מהווה סימן ההיכר של רוב מדינות הארגון. מנגד, בולטת היעדרות הארגון מול איומים המכוונים כלפי אחת מחברותיו. כך למשל, מול ישראל שתקפה את הרפובליקה האסלאמית, היעדרותה של ארגון שנגחאי הייתה בולטת, כפי שהייתה גם ניכרת בהיעדרות מול הציר הנלחם ברוסיה ומנסה להתיש אותה או להפיל אותה דרך שחיקה או תבוסה באוקראינה.
ואם מדינות הארגון מתרצות בכך שהמדינה הנפגעת לא ביקשה רשמית עזרה, הרי שייתכן שזהו תירוץ לגיטימי, אך הוא אינו מסייע במעבר מהגמוניה חד-קוטבית לרב-קוטביות, שהיא המטרה המוצהרת של הארגון. בניגוד לכך, מדינות נאט"ו אינן ממתינות לבקשה רשמית; מוסדות הברית נוהגים ליזום דיונים על הפעלת מנגנון ההגנה המשותפת (סעיף 5 באמנה האטלנטית), מתוך הנחת יסוד שכל התקפה על חברה אחת היא התקפה על כולן.
מכאן ניתן להסיק כי ארגון שנגחאי והברית הפועלת במסגרתו עשויים לשמש בסיס לסידור מחדש של יחסים בינלאומיים, באמצעות מנגנוני יסוד המציעים מודל חלופי לזה שהמערב ניסה להציגו כ"סוף ההיסטוריה" וכשיא התרבות האנושית, שממנו לא תצמח עוד חלופה אחרת.
אולם בחינה של המנגנונים ושל מידת ההסכמה על חזונות, יעדים, מוטיבציה, יכולת השפעה והנכונות להקריב למען הכלל — חושפת ליקויים המחייבים עיצוב מחדש של תוכנית הפעולה. אפקטיביות מחייבת הכרעה והיעדר היסוס; השפעה מחייבת יוזמה התקפית ולא הסתפקות בהתגוננות; וניצחון מחייב מניעת בידוד של אחת החברות — קרי, התייחסות לכל תקיפה על מדינה כחלק מהתקפה על המודל כולו. לא פחות מכך.
