מה ישראל מחפשת בסוריה?
טהרן - אירנ"א - התקפות ישראל על סוריה בשנת 2025 הן חלק מאסטרטגיה רב-ממדית לעיצוב מחדש של הסדר במזרח התיכון, לפגיעה בתשתיות האסטרטגיות של סוריה, לניצול המיעוט הדרוזי ולמניעת הקמת שלטון חזק בדמשק
נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 ועלייתה לשלטון של הממשלה הזמנית בראשות "אחמד אל-שרע", שעמד בראש ארגון "הייאת תחריר אל-שאם" המוכר בכינוי "אבו מוחמד אל-ג'ולאני", היו נקודת מפנה בהיסטוריה של סוריה. התפתחות זו יצרה ואקום ריבוני אותו ניצלו שחקנים אזוריים, ובמיוחד המשטר הציוני הכובש, כדי לקדם את האינטרסים האסטרטגיים שלהם.
התקיפות הנרחבות של ישראל על תשתיות צבאיות, מחקריות ולוגיסטיות בסוריה, לצד התערבויות ממוקדות באזורים דרוזיים כמו סווידא, משקפות אסטרטגיה רב-ממדית החורגת מעבר לתגובה לאיומים מיידיים. במאמר זה נבחן אסטרטגיה רב-ממדית זו.
שורשי המתיחות בלבנט - ניתוח גיאופוליטי והיסטורי
המתיחות בין סוריה לישראל נובעת מגורמים היסטוריים, גיאופוליטיים ואסטרטגיים מהעשורים האחרונים, שממשיכים למלא תפקיד מפתח בהתפתחויות במזרח התיכון. נקודת המוצא של מתחים אלה הייתה מלחמת ששת הימים בשנת 1967, כאשר ישראל כבשה את רמת הגולן, אזור אסטרטגי בדרום מערב סוריה. לאזור הזה יש חשיבות צבאית וביטחונית רבה בשל מיקומו הגיאוגרפי הגבוה וקרבתו לדמשק ולצפון ישראל. כיבוש הגולן, הנמשך עד היום, נחשב לא רק להפרה של הריבונות הלאומית של סוריה, אלא גם הפך לאחד מהסוגיות השנויות למחלוקת.
הסכם הפסקת האש משנת 1974, לפיו הוקם אזור חיץ בגולן, לא הצליח לפתור לחלוטין את המתיחות, משום שישראל סיפחה את האזור הזה באופן חד-צדדי בשנת 1981, מה שהקהילה הבינלאומית לא הכיר בו.
בשל מיקומה הגיאואסטרטגי בלב המזרח התיכון, סוריה נחשבה לחוליית ביניים חשובה בציר ההתנגדות, במיוחד בין איראן לחיזבאללה בלבנון. למרות נפילת משטרו של בשאר אל-אסד, התקיפות הישראליות על סוריה לא רק שלא נעצרו, אלא גם התגברו.
לפי הרעיון "ההגמוניה האזורית", ישראל שואפת לבסס עליונות אסטרטגית באזור באמצעות פעולות אלה. המלחמה בסוריה בין השנים 2011 ל-2024 ונפילת ממשלתו של בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 יצרו ואקום ריבוני, שנתן לישראל את ההזדמנות להגביר את התערבויותיה.
בחודשים האחרונים, תקיפות אוויריות ישראליות על תשתיות צבאיות, מאגרי נשק ונמלים אסטרטגיים, כולל לטקיה וטרטוס, בוצעו במטרה להחליש את סיכויי השיקום הצבאי של סוריה ולחסום את הנתיבים הלוגיסטיים של ציר ההתנגדות.
לפי הרעיון "המדינות השבריריות", ישראל מנצלת את חוסר היציבות הפנימי של סוריה כדי לקדם את מטרותיה, כולל יצירת אזורי חיץ בדרום סוריה ותמיכה במיעוטים כמו הדרוזים החיים בסווידא. פעולות אלה נועדו ליצור פילוגים אתניים ודתיים ולמנוע את הקמת שלטון חזק בדמשק.
עיצוב מחדש של הסדר האזורי על ידי היחלשות היכולות הגיאופוליטיות של סוריה
אחת המטרות המרכזיות של ישראל במתקפותיה האחרונות על סוריה היא לעצב מחדש את הסדר במזרח התיכון בהתאם לאינטרסים האסטרטגיים שלה. הרעיון "מזרח תיכון חדש", כפי שהועלה בהצהרותיהם של בכירים ישראליים כמו בנימין נתניהו וישראל כץ, פירושו יצירת מבנה אזורי שבו נחלשות מדינות בעלות פוטנציאל להפוך למעצמות אזוריות.
סוריה תמיד היוותה איום פוטנציאלי על תל אביב בשל מיקומה הגיאואסטרטגי בלב המזרח התיכון וגבולה המשותף עם ישראל. אפילו לאחר נפילתו של בשאר אל-אסד, האפשרות לבנות מחדש את כוחה הצבאי והפוליטי של סוריה בעתיד עלולה להוות איום על ישראל.
ישראל אימצה את האסטרטגיה "פינוי מקדים", ותקפה את התשתיות הביטחוניות והצבאיות, תשתיות התחבורה והנמלים, ואף את מרכזי המחקר בסוריה. לפי דיווחים, יותר מ-90% מכלי הנשק של סוריה, כולל מטוסי קרב ומערכות הגנה אווירית, הושמדו במהלך תקיפות אלה.
צעדים אלה ננקטו באמתלה של מניעת גישה של קבוצות קיצוניות כמו דאע''ש לנשק, אך המטרה האמיתית שלהם היא להחליש לצמיתות את היכולות הצבאיות והאסטרטגיות של סוריה, כך שלא תוכל לפעול כשחקן יעיל נגד ישראל בעתיד.
על ידי הריסת נמלי לטקיה וטרטוס, אסטרטגיה זו הובילה לחסימת הנתיבים הלוגיסטיים של ציר ההתנגדות, במיוחד עבור חיזבאללה בלבנון, והפחיתה את יכולתה של סוריה למלא תפקיד בציר ההתנגדות.
ניצול המיעוט הדרוזי ליצירת אזור חיץ
אחד ההיבטים הבולטים של האסטרטגיה הציונית הוא ניצול המיעוט הדרוזי במחוז סווידא ליצירת אזור חיץ בדרום סוריה. הדרוזים, המהווים כ-3% מאוכלוסיית סוריה, נחשבים לקבוצה אסטרטגית עבור ישראל להשפעה בסוריה בשל קווי הדמיון התרבותיים והדתיים עם הדרוזים החיים ברמת הגולן הכבושה. קשרים אלה, ששורשיהם נעוצים בשבט "בני מערוף", מאפשרים לישראל לנצל את הדרוזים כמנוף להשגת השפעה בדרום סוריה.
לפי דיווחים בכלי תקשורת, עימותים עדתיים אחרונים בסווידא בין דרוזים ובדואים הנתמכים על ידי ממשלת אל-ג'ולאני הזמנית התגברו, וכתוצאה מכך נהרגו כ-250 בני אדם. ישראל טענה כי התערבותה הצבאית, כולל מתקפות מל"טים על עמדות צבא סוריה בסווידא ובדמשק, נועדה להגן על אזרחים דרוזיים.
עם זאת, דמויות כמו "וליד ג'ומבלט" רואות בפעולות אלה ניסיון ללבות סכסוכים עדתיים ולהחריף את חוסר היציבות בסווידא במטרה לחלק את סוריה. יצירת אזור חיץ בדרום סוריה, ובמיוחד בקוניטרה, בדרעא ובסווידא, היא אחת המטרות שהכריז ישראל כץ.
מנקודת מבטם של הציונים, אזור זה צריך להיות נקי מנשק כבד כדי למנוע מדרום סוריה להפוך לבסיס צבאי דומה לדרום לבנון תחת השפעת חיזבאללה. ישראל כבשה יותר מ-800 קמ"ר משטחי דרום סוריה, כולל ג'בל א-שייח' וחלקים מדרעא, במטרה להקים אזור חיץ זה.
חוסר אמון באל-ג'ולאני וההשפעה הטורקית
הממשלה הזמנית של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, הנתמכת על ידי טורקיה, היא גורם פוטנציאלי לערעור יציבות מנקודת מבטה של ישראל. אל-ג'ולאני, בעל היסטוריה של פעילות בקבוצות טרור כמו "ג'בהת א-נוסרה", אינו זוכה לאמון של תל אביב, למרות הצהרותיו הפסיביות לפיהן אינו רוצה לצאת למלחמה נגד ישראל. ישראל רואה בטורקיה יריבה אזורית עקב תמיכתה של אנקרה בקבוצות אנטי-ישראליות ובמהלכים צבאיים בצפון סוריה נגד הכורדים הנתמכים על ידי ארה"ב.
ישראל מנסה לשמר את סוריה במצב מתמיד של חולשה באמצעות השמדת התשתיות הצבאיות שלה, כולל מערכות הגנה אווירית, מאגרי טילים ומפקדות משרד ההגנה והמטה הכללי של הצבא.
גישה זו מבטיחה שגם במקרה של חילופי שלטון בדמשק, אף כוח עממי חזק לא יוכל להשתמש בתשתיות הצבאיות של סוריה נגד ישראל. כמו כן, צעדים אלה מגבילים את השפעתה של טורקיה בסוריה, שכן אנקרה שואפת להרחיב את השפעתה בצפון ובמזרח סוריה. אסטרטגיה זו עולה בקנה אחד עם התחרות הגיאופוליטית בין ישראל לטורקיה באזור.
חלוקת סוריה - התרחיש הרצוי על ישראל
"חלוקת סוריה" היא אחד התרחישים האפשריים באסטרטגיה של ישראל. ניתן לראות את הקמת אזורים אוטונומיים בדרום, במיוחד בסווידא, כצעד לקראת מטרה זו. מומחים ישראליים מדברים על יצירת אזור דרוזי אוטונומי בסווידא שישמש כאזור חיץ. אסטרטגיה זו עשויה לסלול את הדרך להשפעה ישראלית גדולה יותר בדרום ואף לאפשרות של העברת חלק מתושבי עזה לאזור הזה.
חלוקת סוריה עולה בקנה אחד עם רעיון המדינות השבריריות, בו מעצמות זרות מחלקות מדינות ליחידות פוליטיות קטנות יותר על ידי החרפת פילוגים אתניים ודתיים. על ידי תמיכה בדרוזים ויצירת חוסר יציבות בסווידא, הציונים מנסים ליצור מצב שיספק סיבה להתערבויות צבאיות עתידיות שלהם.
בנוסף לדרוזים, ישראל מנצלת גם את הכורדים בצפון מזרח סוריה ככלי לבלימת ההשפעה הטורקית. תמיכתה של תל אביב בכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) עלולה להוביל ליצירת אזור כורדי אוטונומי, מה שלא רק יחליש את טורקיה אלא גם ימנע הקמת ממשלה חזקה בדמשק.
סיכום
התקפות ישראל על סוריה בשנת 2025 הן חלק מאסטרטגיה רב-ממדית לעיצוב מחדש של הסדר במזרח התיכון, לפגיעה בתשתיות האסטרטגיות של סוריה, לניצול המיעוט הדרוזי ולמניעת הקמת שלטון חזק בדמשק.
פעולות אלה, למרות גינויים בינלאומיים, מעידות על נחישותה של ישראל לבסס את כוחה באזור על רקע חוסר היציבות של סוריה.
עם זאת, המשך מדיניות זו עלול להוביל להסלמה של מתחים אזוריים ולסכסוכים נרחבים יותר. בטענה לתמיכה בדרוזים, המשטר הציוני מנסה ליישם את תוכניתו ארוכת השנים לנוכחות קבועה בסוריה.
