ההכרה במדינת פלסטין – מהותה, ממדיה ותוצאותיה
מנקודת מבט של המשפט הבינלאומי, על אף שהכרה של מדינות העולם במדינת פלסטין נחשבת למעשה פוליטי וסמלי, היא עשויה להיות גורם חשוב בשינוי כללי המשחק והעימות בין הפלסטינים לישראלים.
בריטניה, אוסטרליה, קנדה ופורטוגל הכירו ביום ראשון במדינת פלסטין לאחר כשנתיים ממלחמת עזה, ומצופה שבלגיה ומדינות נוספות יצטרפו אליהן בפתיחת פסגת האו״ם.
על בסיס זה, בכוונתנו לסקור את תהליך ההכרה במדינת פלסטין מאז העשורים הקודמים ועד היום.
אילו מדינות בעולם מכירות או יכירו במדינת פלסטין?
שלושה רבעים ממדינות החברות באו״ם כבר הכירו במדינת פלסטין – לפחות 145 מתוך 193 מדינות, לפי ספירה של סוכנות *AFP*, ובהן בריטניה, קנדה, אוסטרליה ופורטוגל שהכירו בה לאחרונה.
צפויות להצטרף גם צרפת, בלגיה, לוקסמבורג ומלטה, בפסגה הקרובה על מה שמכונה "פתרון שתי המדינות" שתתקיים ביום שני במטה האו״ם בניו יורק, בראשות צרפת וערב הסעודית.
אלג׳יריה הייתה המדינה הראשונה שהכירה רשמית במדינת פלסטין ב־15 בנובמבר 1988, דקות לאחר שהמנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת הכריז על עצמאותה. בשבועות ובחודשים שלאחר מכן, עשרות מדינות נוספות הצטרפו. בסוף 2010 ותחילת 2011 החלה גל נוסף של הכרה במדינת פלסטין.
כיום, מלחמת עזה הביאה להכרה של 13 מדינות נוספות במדינת פלסטין.
אך לפחות 45 מדינות, בהן ארצות הברית, אינן מכירות במדינת פלסטין. באסיה, יפן, דרום קוריאה וסינגפור נמנות עם המדינות שאינן מכירות בה; באפריקה – קמרון; באמריקה הלטינית – פנמה; וברוב מדינות אוקיאניה.
אירופה היא היבשת שבה מתקיים הפילוג החריף ביותר בסוגיה: כמחצית מהמדינות מכירות בפלסטין, והמחצית האחרת דוחות את ההכרה בה.
עד אמצע העשור הקודם, המדינות שהכירו בפלסטין (מלבד טורקיה) היו בעיקר ממדינות הגוש הסובייטי לשעבר. לעומתן, מדינות מערב וצפון אירופה סירבו פה אחד להכיר – למעט שבדיה שהכירה בפלסטין ב־2014.
אלא שמלחמת עזה שינתה את המצב מאז אוקטובר 2023. באירופה, נורבגיה, ספרד, אירלנד וסלובניה הצטרפו לשבדיה והכירו בפלסטין ב־2024, ובהמשך עשו כן גם בריטניה ופורטוגל. עם זאת, גרמניה ואיטליה אינן מתכוונות להכיר במדינת פלסטין.
מה משמעות ההכרה במדינת פלסטין?
רומן ליבוב, פרופסור למשפט בינלאומי באוניברסיטת אקס־מרסיי בדרום צרפת, תיאר את ההכרה בפלסטין כאחת הסוגיות המורכבות ביותר במשפט הבינלאומי. לדבריו, למדינות יש חופש לקבוע מתי וכיצד להכיר.
הוא הוסיף שאין "מרשם" רשמי להכרות, וכל מדינה יכולה להכריז על החלטתה או שלא, בלי צורך לנמק.
יחד עם זאת, הדגיש ליבוב נקודה ברורה: ההכרה אינה יוצרת מדינה, ואי־הכרה אינה מונעת את קיומה. אף שההכרה היא בעיקר פוליטית וסמלית, שלושה רבעים ממדינות העולם סבורות שלפלסטין מתקיימים כל התנאים להיות מדינה.
גם עו״ד פיליפ סנדס, פרופסור למשפט אנגלו־צרפתי, אמר בראיון לניו יורק טיימס: "אני יודע שההכרה במדינת פלסטין נתפסת כסמלית בלבד, אבל אפילו צעד סמלי כזה עלול לשנות את כללי המשחק – משום שברגע שאתה מכיר בפלסטין, אתה מציב אותה ואת ישראל כשוות במשפט הבינלאומי".
