עמדות שליליות כלפי ישראל בארצות הברית הגיעו לשיא של 25 שנה, לפי סקרים עדכניים
ב־14 בספטמבר, לאחר שהראה למזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו את הבלוקים העצומים בני 2,000 השנה של הכותל המערבי באתר הקדוש ביותר באל־קודס, הכריז בנימין נתניהו כי הברית בין שתי המדינות "חזקה ויציבה כמו האבנים… שנגענו בהן זה עתה". אבל הוא טועה, כתבה The Economist.
הדו"ח הוסיף כי ככל שישראל מבודדת יותר בעקבות המלחמה בעזה, היא תלויה יותר ויותר באמריקה. במהלך העצרת הכללית הנוכחית של האו"ם, מדינות שהיו עד כה ידידות קרובות – בהן אוסטרליה, בריטניה, קנדה וצרפת – צפויות להכיר במדינה פלסטינית, בעוד שישראל מרחיבה את ההתנחלויות בגדה המערבית ומקטינה את הסיכוי להקמת מדינה כזו בפועל. ארה"ב היא כמעט הדבר היחיד שמונע מישראל להפוך למדינה מצורעת, מצב שיישא השלכות חמורות מבחינה דיפלומטית, משפטית וביטחונית.
למרות הצהרותיו המרגיעות של נתניהו על יחסים איתנים עם ארה"ב, המציאות שונה. ראש ממשלת ישראל הצליח להכעיס את ממשל טראמפ ומתעלם מהסדקים העמוקים ביסודות הברית. מצביעים דמוקרטים מתרחקים זה זמן רב מבעלת הברית המועדפת ביותר של אמריקה, וכעת גם מצביעים רפובליקנים מתחילים לאבד אמון. אובדן פתאומי של תמיכת הציבור האמריקאי יהיה קטסטרופה עבור ישראל, הוסיף The Economist.
הסקרים בארה"ב מפתיעים: שיעור האמריקאים התומכים בישראל על חשבון הפלסטינים הוא הנמוך ביותר ב־25 השנים האחרונות. ב־2022, 42% מהאמריקאים הבוגרים החזיקו בעמדה שלילית כלפי ישראל; כיום הנתון עלה ל־53%. בסקר YouGov/Economist עדכני, 43% מהאמריקאים אמרו שהם מאמינים שישראל מבצעת רצח עם בעזה. בשלוש השנים האחרונות, שיעור הדמוקרטים מעל גיל 50 בעלי דעה שלילית על ישראל עלה ב־23 נקודות אחוז. בקרב רפובליקנים מתחת לגיל 50 התמיכה בישראל השתוותה, לעומת 63% שתמכו בה ב־2022. בין 2018 ל־2021, התמיכה בישראל בקרב אוונגליסטים מתחת לגיל 30 צנחה מ־69% ל־34%, ומעריכים שהמגמה נמשכת.
דעת הקהל בארה"ב, ששימשה במשך עשרות שנים בסיס תמיכה יציב לישראל, משתנה במהירות. הסקרים האחרונים מצביעים על כך שהעמדות השליליות כלפי ישראל הגיעו לשיא של רבע מאה. מגמה זו בולטת במיוחד בקרב הדמוקרטים ובקרב הדורות הצעירים, אך גם בקרב הרפובליקנים – שתמיכתם בישראל נחשבה בעבר כמעט מובנת מאליה – ניכרת ירידה משמעותית.
הגורם המרכזי לשינוי הוא התמונות המזעזעות של ההרס והקורבנות האזרחיים בעזה, שהפעילו את המצפון המוסרי של האמריקאים, ובעיקר של הצעירים, והחזירו לשולחן שאלות יסוד על היקף הסיוע הצבאי ועל התמיכה הבלתי מסויגת של וושינגטון בתל אביב. שילוב של אמפתיה הומניטרית, דאגה לזכויות אדם וביקורת על הגישה הבלתי שוויונית לשני הצדדים מגביר את השינוי הזה.
הקיטוב המפלגתי והדורי מעמיק אף הוא. במפלגה הדמוקרטית התמיכה בישראל נמצאת בשפל היסטורי, ובקרב מצביעים מתחת לגיל חמישים ובמרכזים עירוניים ואוניברסיטאיים, הדעות הביקורתיות שולטות. שינויים אלה עשויים להכריח את הפוליטיקאים האמריקאים לשקול מחדש את הסיוע הצבאי והתמיכה הדיפלומטית, או להציב להם תנאים חדשים.
עבור ישראל, זהו לא רק סקר חולף אלא אזהרה אסטרטגית: הסתמכות בלעדית על תמיכה פורמלית של הממשל האמריקאי אינה מבטיחה עוד לגיטימציה בינלאומית. דור חדש של מצביעים אמריקאים מתייחס ברצינות לנרטיבים של זכויות אדם, ואם תל אביב תמשיך להסתמך על תגובות צבאיות בלבד, הסיכון לבידוד הולך וגובר, והשפעת הלובי הישראלי בקונגרס עלולה להצטמצם.
המסר המסכם של "The Economist" ברור: אם ישראל רוצה לשמור על הברית ההיסטורית עם בעלת בריתה המרכזית, עליה לגלות קשב עמוק יותר לדאגות המוסריות וההומניטריות של החברה האמריקאית – אחרת ההון הפוליטי שלה מול תומכתה החשובה ביותר בעולם יישחק בהדרגה.
