מומחים בינלאומיים: עיתונאי העולם מעורבים בפשעי ישראל נגד עמיתיהם בעזה
לא הממשלות בלבד אחראיות לכך שישראל ממשיכה להרוג עיתונאים ברצועת עזה, אלא גם הקהילה העיתונאית הבינלאומית, שלדברי מומחים בחרה לשתוק מחשש לפגיעה באינטרסים שלה – עד שהפכה לשותפה לפשעים המאיימים על עתיד העיתונות בעולם.
ישראל הרגה שישה עיתונאים נוספים ביום שני, בתקיפה על בית חולים נאצר בחאן יונס שבדרום הרצועה.
התקיפה החדשה על עיתונאים אירעה פחות מחודש אחרי חיסולו של כתב אלג'זירה בעזה אנאס א-שריף ועיתונאים נוספים בהפצצה שכוונה לעברם מול מתחם א-שיפא בצפון הרצועה.
לדברי ג’נין די ג’ובאני, מנכ"לית פרויקט חשבונות ביחידת פשעי מלחמה, ההרג השיטתי והגלוי מעיד לא רק על מעורבות הממשלות, אלא גם על כישלונם של עיתונאים בינלאומיים שהפחד שיתק אותם מלומר כי 246 מעמיתיהם נהרגו במהלך 22 חודשים.
די ג’ובאני – שסיקרה מלחמות רבות ברחבי העולם – ציפתה שהקהילה העיתונאית תתקומם להגנת חיי חברי המקצוע ברצח עם זה, שאותו הגדירה כחמור ביותר מבין שלושה רצח עם שחוותה במהלך 18 מלחמות ב־35 השנים האחרונות.
חשש על מקום העבודה
עם זאת, היא אמרה בתוכנית "מסאר אל־אהדאת’" בערוץ אלג'זירה כי עיתונאים העדיפו את מקום עבודתם על פני אמירת האמת והגנה על עמיתיהם, שהינם "עיני ואוזני העולם" בעזה. היא הוסיפה כי ספגה מתקפה חריפה בעקבות ביקורתה על התנהלות זו, שלדבריה מהווה פשע הפוגע בהסכמים ובחוקים הבינלאומיים ללא כל ענישה.
גם ג'ודי גינזברג, מנכ"לית הוועדה להגנה על עיתונאים, טענה כי כל עיתונאי בעזה הפך למטרה ישירה לישראל. לדבריה, ראש הממשלה בנימין נתניהו – המבוקש בבית הדין הפלילי הבינלאומי – תיאר את הרג העיתונאים כ"תקלה פשוטה", כאילו הריגת עיתונאי "לא שונה מנפילת גרב על הרצפה".
גינזברג הסבירה כי זלזול זה בחוק ובחיי העיתונאים והאזרחים נובע מתחושת ישראל שהיא חסינה מעונש, מה שמעודד אותה להמשיך בהפרות. כל עוד ישראל נשארת מחוץ למעגל הסנקציות, היא תמשיך – לדבריה – לחסל את העדים האחרונים לפשעיה בעזה.
דימה סמרו, מנכ"לית "סקייליין לזכויות אדם", הוסיפה כי המלחמה הנוכחית חשפה לא רק עיתונאים שגילו פחדנות, אלא גם את הצביעות של הקהילה הבינלאומית, שמאפשרת לישראל להמשיך במעשי הטבח תוך מניעת העברת הפשעים לבתי הדין הבינלאומיים.
במקום לדרוש דין וחשבון וליישם את החוק הבינלאומי על ישראל, הפכה עזה – לדבריה – למקום הקטלני ביותר בעולם עבור עיתונאים, משום שישראל שולטת במצב ואין מי שיעצור את הזרמת הנשק שבאמצעותו היא הורגת עיתונאים, רופאים ואזרחים.
יתרה מכך, גם המומחים המיוחדים של האו"ם שגינו את הפשעים – היו הם שנענשו והועמדו למעקב, במקום שישראל תועמד לדין. בכך, לדבריה, מעורבות גם המדינות שהטילו סנקציות על המומחים, ובראשן ארה"ב.
אפילו פלטפורמות חברתיות כמו פייסבוק ו-X לא התמודדו עם הסתה מוקדמת של ישראל להריגת עיתונאים כפי שהן מתמודדות במקרים אחרים בעולם – מה שמעודד את ישראל להמשיך.
אין מנוס מהענשת ישראל
המומחים טוענים שאין מנוס מלהתייחס לישראל כפי שהתייחסו לרוסיה אחרי פלישתה לאוקראינה – ולא כאל "מדינה דמוקרטית" שמנהיגיה מתקבלים ברחבי העולם כאילו לא ביצעו דבר. הפיכת עיתונאי עזה למטרות תהפוך כל עיתונאי בעולם למטרה בכל עימות עתידי.
המשך הרג העיתונאים ללא ענישה ירתיע רבים מהם מלקבל משימות באזורים מסוכנים, ויעניק "יד חופשית לרשעים לעשות כרצונם בכל מקום".
די ג’ובאני ציינה כי בעשורים קודמים עיתונאים שדיווחו ממלחמות קוריאה ווייטנאם חשו מוגנים כשהעבירו מידע לעולם – תחושה שאינה קיימת כיום בעזה ולא תהיה קיימת בעתיד אם ישראל לא תיענש.
לדבריה ולדברי גינזברג, ההגנה על חיי העיתונאים אינה נובעת מהיותם שונים מאזרחים אחרים, אלא משום שהם אזרחים לא חמושים שמוסרים לציבור מידע חיוני לקיום חיים תקינים – תפקיד שאינו פחות חשוב מתפקיד הרופאים.
גינזברג האשימה את העולם בכך שאפשר דמוניזציה של העיתונאים בשנים האחרונות, מה ששבר את יכולתם להעביר מידע – תהליך שנעשה לשרת אינטרסים שלטוניים.
ולמרות שהמערכת המשפטית הבינלאומית נתונה ללחצים פוליטיים, ג’ובאני טענה כי "בתי הדין של דעת הקהל העולמית" נותרו עצמאיים ובעלי השפעה, כפי שהוכיחו בלחצן על גרמניה ובריטניה לשנות את הטון כלפי ישראל. לדבריה, זו הסיבה שהעיתונאים צריכים להמשיך בעבודתם ולא להיכנע להנחה שייאלצו לשלם בחייהם לשווא.
