חיזבאללה לא יפורק מנשקו
חזבאללה לא יוותר לעולם על נשקו – מוכן לעימות גדול; מי שינצח ב"יום ראשון הגדול" יהיה חסין במערכה הבאה
בעקבות ההתפתחויות המהירות בלבנון והלחצים החיצוניים לבחון מחדש את מבנה הביטחון במדינה – ובעיקר את סוגיית פירוק חזבאללה מנשקו – האווירה הפוליטית הפנימית הפכה מתוחה ביותר. עמדותיהם הנחרצות של מנהיגי ההתנגדות מעידות על נחישותם להתמודד עם "הקנוניה הבינלאומית" נגד ציר ההתנגדות.
עבד אל־בארי עטואן, עורך העיתון האזורי "ראי אל-יום", פרסם מאמר חריף בנושא, בו ביקר את ממשלת לבנון על קבלת התוכניות האמריקאיות והשלכותיהן על היציבות והעצמאות של המדינה. הוא ציטט את חאג' מוחמד רד, יו"ר סיעת חזבאללה בפרלמנט, שאמר כי פירוק חזבאללה מנשקו כמוהו כהתאבדות, בגידה בריבונות ומתנה חינם לישראל – והוסיף כי ההתנגדות בלבנון החליטה להתמודד עם המזימה הזו בכל מחיר.
לדבריו, הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נואף סלאם, בקבלם את המסמך האמריקאי שהעביר השליח תום בראק ובו התחייבות לפירוק חזבאללה עד סוף השנה, לא רק שמיהרו – אלא היו שותפים למזימה, בחרו להיות כלי לביצועה, והציתו את אש מלחמת האזרחים הבאה במסווה של "הפסקת אש" ותוכנית לחיסול ההתנגדות.
עטואן הוסיף כי אם השליח האמריקאי הקודם, עמוס הוכשטיין, הצליח להטעות את הלבנונים ולהשיג הפסקת אש מפוקפקת שהתבססה על תקיפות טילים בפרברי ביירות הדרומיים, בצירוף תכניות להתנקשויות ופיגועים – הרי שבראק לא יצליח להוציא לפועל את תוכניתו "לתלוש את טפרי" ההתנגדות, "לשבור את שיניה" ולגרור את לבנון לזרועות הנורמליזציה עם ישראל.
האיום האמיתי על ביטחון לבנון
לטענתו, מי שמאיים על ביטחון לבנון אינו הצעיר שמפגין בדרום ביירות על אופנוע וצועק סיסמאות התנגדות וכבוד – אלא אלו המבקשים להפוך את לבנון ל"ריביירה ישראלית", מדינה נטולת ריבונות וכבוד, אחרי שיטביעו אותה בים מדם חפים מפשע.
פירוק הנשק – פירוק הזהות והריבונות
לפי המאמר, פירוק הנשק משמעו גם פירוק הריבונות והזהות הלאומית הערבית והאסלאמית – כפי שקרה בעיראק ובלוב – תוך שימוש בסיסמאות של "דמוקרטיה", "מאבק בעריצות", "זכויות אדם", "שגשוג כלכלי" ו"שלום פנימי". הנהגת חזבאללה הצעירה והמודעת סירבה ליפול למלכודת זו והפגינה תפקוד מרשים.
ההתנגדות בכוננות שיא
עוד כתב עטואן כי ההתנגדות בלבנון התאוששה, התארגנה מחדש והיא נמצאת כעת בכוננות הצבאית והרוחנית הגבוהה ביותר למאבק מול האויב האמריקאי-ישראלי ושליחיו – בלבנון ומחוצה לה.
ההבדל בין מלחמת האזרחים הראשונה להיום
לדבריו, ההבדל בין מלחמת האזרחים הראשונה (15 שנה) לבין המצב הנוכחי הוא שאז המלחמה התנהלה נגד נשק לא-לבנוני (הפלסטינים), ואילו היום המטרה היא הנשק הלבנוני הלאומי של ציר ההתנגדות.
כישלון שלוחי ארה"ב וישראל
עטואן טוען כי שלוחי ארה"ב וישראל לא ינצחו במלחמה עתידית, אלא ישלמו מחיר כבד – יחד עם תומכיהם בוושינגטון ובתל אביב. רוב קציני צבא לבנון לא ישתתפו במלחמה כזו, אלא יילחמו לצד ההתנגדות.
פרישת השרים השיעים – אובדן הלגיטימיות לממשלה ולהסכם טאיף
הוא הזכיר כי פרישת שרי חזבאללה ואמל מישיבה בה נידונה סוגיית פירוק ההתנגדות שללה מהממשלה את הלגיטימיות ואיבדה גם את תוקפו של הסכם טאיף, שהבטיח את המשך קיומו של נשק ההתנגדות.
הכישלונות האמריקאיים והישראליים
עטואן מנה כישלונות: ארה"ב בעיראק, אפגניסטן ותימן; ישראל בלבנון (2000, 2006), בעזה ובמלחמה בת 12 הימים מול איראן, בה ספגה ערים ישראליות ירי טילים מדויק. הוא טען שמי שנכשל בעזה – ייכשל גם מול חזבאללה.
קריאה לשוב ל"משוואה הזהב"
בסיום קרא לנשיא ולראש הממשלה לחזור למשוואת "צבא – עם – התנגדות" ששמרה על ריבונות לבנון, ולהימנע מליפול שוב למלכודת האמריקאית-ישראלית.
ניצחונות ההתנגדות והעתיד לישראל
עטואן סיים באזכור "יום ראשון הגדול" בו פגעו טילי חזבאללה בלב תל אביב, במטה צה"ל וביחידת המודיעין 8200. לדבריו, ברשות חזבאללה מעל 7,500 טילים מדויקים והנהגתו הצעירה נוקטת בכל האמצעים כדי שכל יום יהיה "יום מלא אירועים" לישראל – והיד עוד נטויה.
