האם החל הספירה לאחור לנפילת ממשלת נתניהו?
טראמפ מתחיל להבין שנתניהו הפך לשבוי בידי הגורמים הקיצוניים ביותר בממשלתו, ושהגורמים הללו מקדמים מדיניות שסותרת לחלוטין את האינטרסים האמריקאיים, ואינה זוכה לאהדה בציבור הישראלי.
טראמפ מתגאה בכך שהיה הנשיא שנתן לישראל את מה ששום נשיא אמריקאי לפניו לא נתן – ובצדק. במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ עשה את הדברים הבאים:
1. העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים והכיר בה כבירת ישראל המאוחדת והנצחית.
2. הכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן הסורית הכבושה.
3. הציג תוכנית אמריקאית שנועדה לחסל את הבעיה הפלסטינית ("עסקת המאה").
4. הפעיל לחץ כבד על מדינות ערביות שאינן במצב מלחמה עם ישראל כדי שינרמלו עמה יחסים (הסכמי אברהם), תוך הפרת היוזמה הערבית שאושרה בפסגת ביירות ב-2002.
5. נסוג מהסכם הגרעין עם איראן (הסכם 5+1 שנחתם על ידי אובמה ב-2015 וטראמפ נסוג ממנו ב-2018).
בזמן שכל זה התרחש, בנימין נתניהו היה ראש ממשלת ישראל. לכן, טבעי שהוא היה הנלהב ביותר לראות את טראמפ חוזר לבית הלבן לכהונה שנייה — במיוחד לאור העובדה שישראל ניהלה באותו זמן מלחמה קיומית, ונתניהו עצמו היה שרוי במשבר אישי שדחף אותו להמשיך במלחמה כבריחה קדימה.
נתניהו לא המתין לתוצאות הבחירות בארה"ב כדי לברך את המנצח, אלא כבר במהלך הקמפיין הביע בפומבי את תמיכתו בטראמפ — מהלך מסוכן ולא שגרתי. לאחר שניצח, היה בין הראשונים לברכו, מתוך הנחה שחזרתו של טראמפ תסייע לו לא רק לצאת מהמשבר האישי, אלא גם להגשים את שאיפתו להפוך ל"מלך הכתר" של מדינה יהודית גדולה שתשתרע מהנילוס ועד לפרת.
אך המציאות טפחה על פניו: טראמפ נוקט במדיניות שונה מזו שציפה לה נתניהו — מדיניות שעלולה לפרק את ממשלתו, ואף להוביל אותו לכלא.
מבט מעמיק על מדיניות טראמפ במזרח התיכון מאז שובו לבית הלבן מגלה שהיא אינה רק פרו-ישראלית באופן מובהק, אלא גם מונעת מהערכה אישית כלפי נתניהו. טראמפ אמנם דרש הפסקת אש עוד לפני כניסתו לתפקיד — וזה אכן קרה ב-19 בינואר — אך ייתכן שהייתה זו תיאום טקטי מראש עם נתניהו.
מאז, טראמפ לא מנע מנתניהו לחזור ללחימה — למרות שהסכם הפסקת האש מחייב זאת — ואף נתן לו אור ירוק "לפתוח את שערי הגיהינום" על חמאס. הוא ביטל את האיסור שהטיל ביידן על אספקת תחמושת מסוימת, ודיבר על גירוש הפלסטינים והפיכת עזה ל"ריביירה". גם מול תימן, כשאנ??? אללה שיבשו את המהלך הישראלי, טראמפ לא היסס לתקוף ישירות במשך שבועות. הכול העיד שטראמפ תומך בנתניהו — גם כשהממשלה קיצונית במיוחד.
אבל התמיכה הזו הייתה מותנית בזמן וביעד: ביקורו של טראמפ באזור וההשגת מטרה משותפת — חיסול חמאס ושחרור כל החטופים. כשנתניהו נכשל בכך — לא רק בפרק הזמן שניתן לו, אלא בכלל — וטראמפ הבין שהוא מנצל את ארה"ב לצרכיו האישיים, הוא החליט לנתק את הקשר.
הצעדים של טראמפ:
1. ניהול מו"מ עם איראן ללא תיאום עם נתניהו.
2. חתימה על הסכם עם אנצאר אללה בתיווך עומאן, במסגרתו חדלה ארה"ב מתקיפות בתימן, בתמורה לכך שהקבוצה תפסיק לתקוף ספינות אמריקאיות (אך לא ישראליות).
3. חתימת עסקה ישירה עם חמאס מאחורי גבו של נתניהו, לשחרור חטוף אמריקאי.
ייתכן שעדיין מוקדם להעריך את מלוא ההשלכות של שינוי המדיניות של טראמפ, וסביר להניח שזה לא ישפיע מהותית על היחסים עם ישראל, כי מחויבותו לביטחונה נותרת איתנה. אך טראמפ מבין כעת שנתניהו הפך לשבוי של גורמים קיצוניים כבן גביר וסמוטריץ', שדוחפים מדיניות הפוגעת באינטרסים האמריקאיים ואף לא זוכה לתמיכה ציבורית בישראל.
לפי הסקרים, מעל 70% מהציבור הישראלי לא סומך עוד על נתניהו ורואה בו בעל אינטרס להאריך את המלחמה כדי למנוע את פירוק ממשלתו, ולהימנע מהעמדה לדין על שחיתות ואי הצלחה במניעת מתקפת "מבול אל-אקצא".
מכאן ניתן לקבוע בזהירות: הספירה לאחור לנפילת ממשלת נתניהו כבר החלה.
