עראקצ'י: עוצמת הטילים של איראן היא הקלף המנצח שלנו במ"ומ
סייד עבאס עראקצ'י, בהתייחסו למושג כוח במשא ומתן, אמר: "אחד המרכיבים של עוצמת המשא ומתן הוא העוצמה הפנימית; נציג איראני יושב לשולחן המשא ומתן כשמאחוריו עומדת עוצמת הטילים".
לפי סוכנות הידיעות טסנים, פאנל בנושא "ספר ודיפלומטיה" התקיים בהשתתפות שר החוץ האיראני, סייד עבאס עראקצ'י, ביריד הספרים בטהראן.
בפתח הפאנל, עראקצ'י אמר: "אנו מוקירים את זכרו של השר השהיד אמיר עבדולהיאן, ומקווים שיזכה למעלות גבוהות בגן עדן".
הוא, שהגיע ליריד עם ספרו "כוח המשא ומתן", אמר: "אנו מקווים שהספר יסייע לסטודנטים ליחסים בינלאומיים ולחבריי הצעירים במשרד החוץ. הספר הוא תמצית שנות ניסיוני הרבות בזירה הדיפלומטית".
שר החוץ הסביר כי לעוצמת המשא ומתן שלושה ממדים: "הממד הראשון הוא הכוח הנדרש לכניסה למשא ומתן – נציגים מגיעים לשולחן על בסיס עוצמות המדינה; הממד השני הוא הכוח האישי של הנציג, התלוי באינטליגנציה הטבעית שלו; והממד השלישי – הוא הכוח שנוצר עבור המדינה מתוך תהליך המשא ומתן עצמו. יכולת המשא ומתן היא מיומנות שלחלק מהמדינות יש יותר ממנה ולחלק פחות".
בפירוט הממד הראשון אמר: "כאשר הנציג יושב לשולחן המשא ומתן, הוא צריך להיות מגובה בעוצמות מדינתו – זו העוצמה הפנימית. לכל מדינה יש עוצמה – תרבותית, צבאית, מדעית או שילוב של כולן. נציג חייב להכיר אותן היטב ולהישען עליהן. אם הוא לא מכיר או מזלזל בהן – הוא לא יוכל להצליח במשא ומתן. עלינו להבין שמשא ומתן הוא שדה קרב – רק שבמקום טנקים ונשק, הקרב הוא מאחורי הקלעים ומתנהל בשולחן. הציבור רואה את הדיפלומטים מחייכים מול עיתונאים – אך לאחר עזיבת הכתבים, המאבק האמיתי מתחיל. אין חיוכים, רק עימות רציני בו כל צד מציג את כוחו".
בהמשך דבריו אמר: "צריך להבין שמשא ומתן נעשה כאשר שאר האפשרויות אינן ישימות או יקרות מדי. משא ומתן הוא תהליך של תן וקח – צריך לתת משהו כדי לקבל. אם מישהו חושב שמשא ומתן פירושו רק לוותר – הוא טועה. אם מדינה חושבת שתוכל להשיג הכול בלי לוותר – היא כלל לא תיכנס למשא ומתן".
לדבריו, "במשא ומתן הגרעיני – אם הצד השני היה מסוגל להשמיד את מתקני הגרעין שלנו בכוח צבאי – הוא לא היה מתיישב איתנו לשולחן. חוסר היכולת הזו – הוא עצמו מרכיב של כוח עבורנו. הטילים שלנו, היכולות שלנו – הם מה שמאפשר לנציג שלנו לשבת בביטחון לשולחן. מצד שני, אם האמריקאים היו בטוחים שהסנקציות יכריעו את איראן – הם לא היו באים למשא ומתן. גם הידע הגרעיני שלנו הוא מרכיב כוח – אם לא היינו מסוגלים לקדם אותו, לא היה טעם לשבת איתנו".
בהתייחסו לפרק האחרון בספרו אמר: "בפרק הסיום הצגתי את סגנון המשא ומתן האיראני והבאתי את תובנותיי האישיות לגביו. רבים מהמערביים משווים את סגנון המשא ומתן האיראני למסחר בשוק – שמאפיינו המרכזי הוא מיקוח מתמשך ולא מתפשר. אני זוכר שכשהייתי בן 7–8 נסענו למשאד בפסח. אמא שלי ז"ל הייתה מתמקחת הרבה. שאלתי אותה: 'אם המוכר יגיד מחיר מינימום, מה תאמרי?' והיא ענתה: 'אני אגיד תן לי שתיים במחיר הזה!'"
בנוגע למשא ומתן עקיף אמר: "זו שאלה עכשווית – משא ומתן עקיף אינו דבר מוזר; יש לו תקדימים רבים ביחסים בין־לאומיים. תיווך הוא דבר מקובל – מדינות רבות פותרות בעיות בעזרת מתווך. כיום, רוסיה ואוקראינה מנהלות משא ומתן עקיף דרך ארה"ב; גם ישראל ולבנון עשו זאת בעבר".
הוא הוסיף: "כמובן שלמשא ומתן עקיף יש את הקשיים שלו – זה לוקח זמן, צריך לוודא שהעמדה הובנה נכונה, ויש יותר סיכון לאי־הבנות. גם בחירת המדינה המתווכת היא בעיה – כי לכל מתווך יש את האינטרסים שלו. אנו סומכים על כוונות טובות של עומאן, אך גם להם חשוב להיראות כמדינה שוחרת שלום. בכל מקרה – אני מדגיש: אפשר להגיע להסכם גם במשא ומתן עקיף, זה רק לוקח יותר זמן".
בהמשך דבריו התייחס לחשיבות התקשורת במשא ומתן: "אל תשכחו – המשא ומתן עצמו הוא דבר אחד, והנרטיב שמועבר לציבור הוא דבר אחר. מי שהשיג את מטרותיו – זה דבר אחד; אבל מי שהצליח להעביר נרטיב של ניצחון – זה דבר אחר. כל צד מנסה להעצים את הישגיו ולהמעיט בוויתוריו. לכן, אחרי כל משא ומתן מתחוללת גם מלחמת נרטיבים – ואם תפסיד במלחמה הזו, ייתכן שתפסיד גם את המשא ומתן".
הוא המשיך: "אני מקווה שבמשאים ומתנים האלה, בתיאום טוב יותר עם התקשורת, נוכל לעמוד מול הנרטיב החכם שמופץ. הרבה מדברים על הזירה והדיפלומטיה – אך אני חושב שיש צד שלישי בזירת הדיפלומטיה – וזה התקשורת. אינני מתכוון שנכתיב להם – אלא שנעדכן אותם".
לסיום, בהתייחסו להתנהלות הצד האמריקאי, אמר: "מה שהאמריקאים אומרים לתקשורת שונה ממה שהם אומרים בשולחן המשא ומתן. יש כאן מלחמה תקשורתית ברורה – ושומעים מהם עמדות סותרות. לפעמים שומעים שלוש גרסאות שונות ביום. זה נובע או מחוסר ריכוז בוושינגטון או שזו טקטיקה. בכל מקרה, סגנון המשא ומתן שלנו הוא עמידה איתנה על העקרונות. אנו מגנים על זכויות עמנו, כולל זכות ההעשרה. אולי נבצע צעדי אמון ושקיפות – אך לא נוותר על זכויותינו. אף מתקן העשרה לא ייסגר. זו עמדתנו העקרונית – בתקשורת ובשולחן המשא ומתן. מטרתנו היא לא רק לבסס את עוצמתנו הגרעינית – שכבר מבוססת – אלא גם להסיר את הסנקציות".
בתשובה לשאלה על נוכחות כלכלית אמריקאית באיראן אמר: "אין מניעה לנוכחות כלכלית אמריקאית באיראן – אלא שזו מניעה שהם עצמם יצרו. למשל, בהסכם הגרעין הם עצמם אמרו שהסנקציות הראשוניות הנוגעות להשקעה אמריקאית לא יוסרו – רק הסנקציות המשניות יוסרו".
