איראן וה-NPT בצומת דרכים: שיתוף פעולה או פרישה?
איראן בוחנת מהלך דרמטי בנוגע לאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני (NPT), כאשר הפרלמנט דן באפשרות של פרישה, לנוכח מאמצי המעצמות האירופיות להפעיל את מנגנון ה"סנאפבק".
התקיפה הצבאית על מתקני הגרעין של איראן ביוני האחרון שוב הדליקה נורה אדומה, כאשר הלחצים חצו את הגבולות הדיפלומטיים. פעולה זו לא רק שכוונה נגד ביטחון הגרעין של איראן אלא גם המחישה את חוסר היכולת של המוסדות הבינלאומיים למלא תפקיד מרתיע ולשמור על שלום ויציבות.
המדינות האירופיות מנסות פעם נוספת להביא את תיק איראן למועצת הביטחון באמצעות הפעלת מנגנון ה"סנאפבק". צעד זה זוכה לביקורת משפטית רחבה, שכן לאחר פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין (JCPOA), לאף אחד מהצדדים הנותרים אין לגיטימציה להפעיל מנגנון זה.
מנקודת מבטם של אנליסטים, ניסיון אירופה להשיב סנקציות באמצעות מנגנון זה הוא דוגמה לניצול פוליטי של מבנים בינלאומיים כדי להפעיל לחץ על איראן, בשעה שאיראן המשיכה לשתף פעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) במסגרת משטר הפיקוח, ה-NPT ואף מעבר להתחייבויותיה.
בתגובה לנסיבות הללו, הצעה הנמצאת על שולחן הדיונים בפרלמנט האיראני רואה בפרישה מה-NPT אופציה אסטרטגית.
לקראת ישיבת מועצת המנהלים של הסבא"א, הדיונים סביב יחסי איראן עם משטר אי-הפצת הגרעין ותפקיד הסוכנות במסגרת זו שבו למרכז. בעוד שאיראן הדגישה בעקביות את אופיו השליו של תוכנית הגרעין שלה והציגה רמת שקיפות גבוהה בשיתוף פעולה עם הסבא"א, ההתפתחויות האחרונות עוררו שאלות יסוד בנוגע ליעילותם, לניטרליותם ואף ללגיטימיות של המוסדות הבינלאומיים הקשורים למשטר זה.
יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קליבאף, אמר בהקשר זה כי ברור ששלוש המדינות האירופיות, שלא עמדו בהתחייבויותיהן בהסכם הגרעין, אינן זכאיות להפעיל את מנגנון סעיף 37 של ההסכם. הוא הוסיף כי לנוכח הצעד הבלתי חוקי להשיב החלטות קודמות, איראן חייבת לנקוט צעד מרתיע שיטיל עלות על המהלך הזה, במטרה לשנות את החלטת האויב להפעיל את מנגנון הסנאפבק. קליבאף הדגיש כי החלטה אחידה של הרפובליקה האסלאמית בעניין זה תתקבל ותיושם בקרוב.
ה-NPT בצל חוסר המעש של המעצמות
האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני מושתתת על שלושה עקרונות: מניעת הפצה גרעינית, פירוק מנשק גרעיני וזכות לשימוש באנרגיה גרעינית למטרות שלום. אך בחינה של ביצועי האמנה בעשורים האחרונים מראה כי האיזון בין עקרונות אלה הופר באופן חמור.
המדינות הגרעיניות לא רק שלא קיימו את חובותיהן בתחום הפירוק מנשק, אלא אף הרחיבו את מאגרי הנשק שלהן. בנוסף, שיתוף פעולה בהעברת ידע וטכנולוגיה גרעינית לצרכים אזרחיים — אחת מהזכויות הבלתי ניתנות לערעור של החברות באמנה לפי סעיף IV — הוגבל או נשלל פעמים רבות משיקולים פוליטיים של המעצמות המערביות.
סבא"א: משקיף ניטרלי או שחקן פוליטי?
מבחינת המשפט הבינלאומי, סבא"א מחויבת לבצע את הפיקוח והבקרה על תוכניות הגרעין של המדינות על בסיס קריטריונים מקצועיים-טכניים בלבד. אולם דיווחים סותרים וסטנדרטים כפולים כלפי מדינות מסוימות הובילו להאשמות כי הסוכנות פוליטית ומוטה.
במקרה של איראן, גם כאשר טהראן שיתפה פעולה מרצון מעבר להתחייבויותיה, נושא זה הובא שוב ושוב בפני מועצת המנהלים של הסוכנות, תוך נקיטת עמדות מוטות נגדה. שתיקת הסוכנות מול חבלות ותקיפות צבאיות נגד מתקני הגרעין של איראן מעלה אף היא סימני שאלה, וחיזקה את התפיסה כי גוף הפיקוח הפך לעיתים לכלי של לחץ פוליטי.
זכות הפרישה: אפשרות משפטית, לא איום
לפי סעיף X של האמנה, לכל מדינה חברה עומדת הזכות לפרוש ממנה בהודעה רשמית אם היא רואה כי האינטרסים החיוניים שלה מאוימים. זוהי לא רק זכות של המדינות אלא גם הכרה במורכבויות הגיאופוליטיות ובאפשרות למשברים ביחסים הבינלאומיים.
מנקודת מבט זו, פרישה אפשרית של מדינה מהאמנה לא בהכרח מהווה הפרת כללים בינלאומיים, אלא פעולה משפטית בתגובה להתנהלות בלתי הוגנת של המבנים הקיימים.
רוצה שאכין לך גרסה חדשותית מקוצרת עם כותרת וליד, או שאתה מעדיף להישאר עם התרגום המלא והמפורט הזה?
מטבע הדברים, אם איראן תפעיל זכות משפטית זו, החלטה כזו לא תסתכם בעימות עם הסדר הבינלאומי, אלא בתגובה לחוסר המעש שלה.
מעבר לגרעין: היקף הדרישות המערביות הרחב יותר
מה שמשמעותי הוא שהמחלוקות בין איראן לכמה ממשלות מערביות אינן מוגבלות לסוגיה הגרעינית. לצד הוויכוח על העשרת נשק, טהרן התבקשה להפסיק את תוכנית הטילים שלה, לנתק את קשריה עם קבוצות התנגדות אזוריות, ובמקרים מסוימים, אף עשויה להיות מופעלת בעתיד לשינוי מבני הממשל שלה.
רמת דרישה זו, לדעת משקיפים, אינה מוצדקת במסגרת אמנת ה-NPT וגם לא במסגרת ההיגיון של אינטראקציה שווה בין מדינות; אלא, זהו ניסיון ברור לכפות שינויים מהותיים על מבנה הכוח ועל קביעת המדיניות של מדינה עצמאית.
הצורך להגדיר מחדש את האינטראקציה עם אמנת ה-NPT
בתקופה שבה אחד מעמודי התווך העיקריים של האמנה - מחויבותן של המעצמות הגדולות לפירוק נשק - הוזנח לחלוטין, ועמוד תווך אחר, הזכות לשימוש בדרכי שלום, הוגבל על ידי פרשנויות פוליטיות, טבעי שחלק מהמדינות יטילו ספק בהמשך חברותן.
איראן ניסתה בשנים האחרונות את דרך המעורבות, השקיפות והשיתוף פעולה, אך התוצאה הייתה לחץ מוגבר, סנקציות מחמירות ואף פעולה צבאית מצד חלק מהגורמים.
בנסיבות כאלה, אין לראות בחינה מדוקדקת של אפשרויות משפטיות כגון הערכה מחודשת של רמת המעורבות עם הסוכנות או אפילו פרישה מה-NPT כאיום, אלא כחלק מאיזון התנהגותי בתגובה לחוסר המעש של המערכת הבינלאומית.
