נתניהו בין הפטיש לסדן: הלחץ מהימין, האיום מאבו דאבי
בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לנווט בין דרישות שותפיו הקואליציוניים להחיל ריבונות על הגדה המערבית לבין אזהרות חריגות מהעולם הערבי, נראה כי שורת מהלכים שנחשבו כמעט ודאיים נבלמו – לפחות זמנית.
האזהרה החריגה הגיעה השבוע מאיחוד האמירויות, שהבהירה בפומבי כי סיפוח יהודה ושומרון יהווה "קו אדום" ויפגע אנושות ברוח הסכמי אברהם. מאחורי הדברים עמדו פניות חשאיות קודמות שלא נענו בירושלים. רק לאחר שדבריהם הועלו מעל בימה בינלאומית, נאלץ נתניהו לבלום דיון רשמי על סיפוח ולהמירו ב"הערכת מצב" כללית.
האירוע הדגיש את הפער החריף בין הציפיות באבו דאבי לבין דרישת בכירי הימין בישראל. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כבר קרא להחיל את החוק הישראלי על רוב הגדה המערבית תחת הסיסמה "מקסימום שטח – מינימום ערבים". עבורו ועבור שותפיו, המומנטום הבינלאומי של "הסחף האירופי" להכרה במדינה פלסטינית הוא חלון הזדמנויות לספח, לא סיבה לבלום.
במקביל, וושינגטון שולחת מסרים כפולים: מזכיר המדינה מרקו רוביו נזהר מלהביע התנגדות לסיפוח ומעדיף להאשים את אירופה במצב, בעוד שגריר ארה"ב בישראל הדגיש כי ההחלטה נתונה בידי ירושלים. בכך ממשל טראמפ מאותת, הלכה למעשה, שהוא מוכן לתת לנתניהו מרחב פעולה – גם במחיר קרע אפשרי עם איחוד האמירויות.
המציאות הזו מציבה את ראש הממשלה במלכוד: כניעה לדרישות הימין עלולה למוטט את אחד ההישגים המדיניים הבולטים של ישראל בעשור האחרון – הסכמי אברהם – אך נסיגה מסיפוח עלולה להעמיק את הקרע בינו לבין סמוטריץ', בן גביר והבסיס האלקטורלי הימני שמחזיק אותו בשלטון.
בינתיים, נשיא האמירויות מוחמד בן זאיד ממשיך להחרים את נתניהו – ומארח במקביל את יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. עבור ירושלים, זהו אות אזהרה ברור: האמון שנבנה מול העולם הערבי המתון בסכנה ממשית.
