גישות להתמודדות עם העליונות האווירית הישראלית בעימות המתמשך
העליונות האווירית של ישראל, על אף עוצמתה, איננה גזירת גורל. ההתפתחויות האחרונות הוכיחו כי ניתן לחדור אותה ולהתגבר עליה באמצעות שילוב של נחישות קרבית ותכנון אסטרטגי חכם.
הישות הישראלית ממשיכה להסתמך על כוחה האווירי ככלי מרכזי לחיסולים, בעוד היא מתקרבת ל־700 ימי מלחמה אכזרית ומתמשכת נגד העם הפלסטיני בעזה, לצד התקפותיה הרצופות גם בלבנון, סוריה, עיראק, תימן ואיראן – כולן נשענות במידה רבה על המוניטין של "עליונות חיל האוויר" מול כל מסגרת צבאית או קבוצה אזורית.
ה"סדק" נרשם בדיווח של העיתון "מעריב", שלפיו קיימים "סדקים חמורים ביכולות החומריות של צה"ל" לנוכח התמשכות הלחימה והלחץ הגובר על אמצעי הלחימה – טנקים, ארטילריה ונגמ"שים. לכך הצטרף דיווח מקביל בניו־יורק טיימס שכותרתו: "עייפות החיילים בישראל מסבכת את תוכניות התקיפה בעזה".
מעניין לראות את ה"עיסוק" התקשורתי המפתיע בכשירותה של המערכת הצבאית הישראלית ובערעור על יכולתה להמשיך בתקיפותיה – כחלק מהאסטרטגיה ההגמונית האמריקאית, בשעה שהאזור כולו "מתחמם", ובהתבהרות אי־יכולתה של המערכת הצבאית לבדה להכריע את העימות, לפחות ברמה התיאורטית. במקביל, השיח התקשורתי ממשיך להציף את רעיון "הפרויקט של ישראל הגדולה" כיעד אסטרטגי ארוך טווח, המתבטא גם בהתרחבות גיאוגרפית על חשבון מדינות "סייקס–פיקו".
דיווח הניו־יורק טיימס פתח בהתייחסות ל"גידול במספר חיילי המילואים הישראלים שנעדרים מהשירות, חלקם מציינים עייפות", לנוכח האבדות הכבדות בעזה ואכזבת המילואימניקים ש"בילו מאות ימים בשירות פעיל – מה שהפך אותם לאבות, עובדים וסטודנטים נעדרים".
מבחינה צבאית־מעשית, דיווחי מעריב וניו־יורק טיימס נפגשו בתיאור מצבם הירוד של הכוחות, כשהם מצטטים את "הרמטכ"ל אייל זמיר, המודאג מכשירות חיילי המילואים", מה שמסבך את תכנית נתניהו "לגייס 60 אלף חיילי מילואים נוספים ולהאריך את שירותם של 20 אלף נוספים" לצורך שליטה בעיר עזה.
הישות ותומכיה ממשיכים לשווק את פעולות ההרס והחיסולים כנרטיב חלופי ותעמולה המציגה אותן כ"ניצחונות" שהשיגה ישראל במלחמותיה מאז הקמתה.
אולם, "ניצחונות" אלו אינם מעניקים לה שליטה מתמשכת בשטח, גם אם היא נהנית מיתרון טקטי־חומרי ומוראלי בזכות "עליונות" חיל האוויר שלה בזירות שונות – עד איראן ותימן.
ואולם, ההיסטוריה המודרנית וקריאה ביקורתית מעמיקה מובילים למסקנה כי עליונות זו איננה מוחלטת או בלתי חדירה. בהתבסס על ניתוחים עדכניים וניסיון מהשטח, ניתן להצביע על כמה אסטרטגיות וטקטיקות שנועדו להתגבר על יתרון זה, לנטרל אותו או להפחית מיעילותו – תוך הפקת לקחים מהצלחות, גם אם מוגבלות, שהשיגה לאחרונה גם "מחנה ההתנגדות". ההתמודדות עם העליונות האווירית מתמצה במהלכים הבאים:
אימוץ אסטרטגיות וטקטיקות להתמודדות עם העליונות האווירית הישראלית
לוחמה לא סימטרית – שימוש במל"טים זולים, טילים מתוצרת מקומית, רשתות מנהרות ונשק בלתי קונבנציונלי.
מתקפת 7 באוקטובר 2023 – שימוש במצנחי רחיפה ומל"טים לעקיפת ביצורים צבאיים הוביל להפתעה טקטית שעקפה את העליונות הטכנולוגית של האויב.
פיתוח מערכות הגנה אווירית – הצטיידות במערכות מתקדמות כמו S-300, S-400 וסוללות מקומיות, ושילובן במערך רב־שכבתי, כדי למנוע שליטה אווירית מלאה ולהגן על המרחב האווירי. הצלחה דומה נרשמה במלחמת 1973 כאשר ההגנות האוויריות המצריות והסוריות הפילו 300 מטוסים ישראליים.
לוחמה אלקטרונית – פיתוח מערכות שיבוש נגד תקשורת וניווט ישראליים, ושיתוק מל"טים ומערכות הנחיה. כך, הפלסטינים השתמשו באמצעי שיבוש נגד מערכות המעקב הישראליות במהלך מתקפת 7 באוקטובר.
ירי רקטי מסיבי – שיגור מטחים גדולים ומתואמים של רקטות כדי לשחוק את מערכות ההגנה של ישראל, לאלץ אותה להוציא משאבים עצומים על יירוט, ולבלבל מערכות כמו "כיפת ברזל". במהלך השעות הראשונות של מתקפת אוקטובר נורו כ־5000 רקטות שהצליחו לפזר את מערכי ההגנה.
הסוואה והטעיה – חפירת מנהרות תת־קרקעיות להחבאת לוחמים ומחסני נשק, והצבת מטרות דמה באזורים מיושבים כדי להטעות את המודיעין הישראלי ולהגן על הנכסים האמיתיים.
בריתות אזוריות – חיזוק שיתופי פעולה צבאיים ומודיעיניים בין מדינות ערביות ואסלאמיות, במסגרת אסטרטגיה הגנתית משותפת שיכולה לאזן את כוחה של ישראל באמצעות משאבים וטכנולוגיה קולקטיביים.
שדרוג היכולות האיראניות – האפשרות שאיראן תרכוש מטוסי קרב מתקדמים מסין (כמו J-10C) עשויה לחזק דרמטית את כוחה האווירי.
חדשנות מקומית – פיתוח עצמי של תעשיות מל"טים, טילים ומערכות שיבוש אלקטרוניות, והפניית מאמץ לפגיעה במערכות תדלוק אווירי, בסיסי חיל האוויר, מרכזי שליטה ובקרה ואתרי מכ"ם.
ניצול נקודות תורפה– דוגמת חמאס, שפיתח מל"טים מקומיים ושילב אותם נגד טנקי מרכבה, מה ששיתק את יכולות האויב והשפיע גם על חיל האוויר.
המלחמה הפסיכולוגית והתקשורתית
שימוש נרחב בכלי תקשורת להפצת מורל גבוה והצגת הצלחות בשטח פוגע ברוח הלחימה של "הצבא" והתקשורת בישראל, מחזק את המורל המקומי ומגביר את ההזדהות הבינלאומית. יעילותו של כלי זה ניכרה בהצהרות מנהיגי חיזבאללה בראשית "מלחמת הסיוע לעזה" לגבי צמצום העליונות האווירית של ישראל מעל לבנון והשפעתה על המורל.
מודיעין ומידע
בניית רשתות מודיעין חזקות לאיסוף מידע מדויק על תנועות האויב ותכניותיו, כדי למנוע הפתעות אסטרטגיות. ההצלחה הישראלית בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ב־1981 התבססה על מודיעין מדויק.
הפקת לקחים ממודלים מוצלחים
מתקפת 7 באוקטובר הוכיחה כי "עקרון ההפתעה" ותכנון קפדני יכולים לגבור גם על אחד הצבאות המתקדמים בעולם. שימוש באמצעים "פרימיטיביים" יחסית – מצנחים ומל"טים פשוטים – הצליח לחדור מערך הגנה מורכב. גם המלחמה באוקראינה הדגישה את יעילותם של מל"טים זולים כנגד מטרות יקרות, מודל שניתן ליישם לשחיקת היכולות הישראליות.
ניצול חולשות במערך ההגנה הישראלי
למרות רמתה הטכנולוגית, מערכות ההגנה הישראליות מתאפיינות בעלות גבוהה מאוד ואינן מותאמות למתקפות רחבות של רקטות ומל"טים רבים בו־זמנית. הן נשחקות כלכלית ותפעולית, ומתקשות להתמודד עם מטרות קטנות ונמוכות־גובה, במיוחד בתנאי מזג אוויר קשים.
חשיבות עצמאות וביטחון עצמי
יש לבנות בסיס תעשייתי מקומי לייצור טילים, מל"טים ומערכות לוחמה אלקטרונית – כפי שעושים חמאס, חיזבאללה ואיראן במידה מסוימת – כדי להבטיח את המשך ההתנגדות ועצמאות ההחלטה.
בריתות אזוריות מתוגברות
הקמת בריתות צבאיות ואסטרטגיות אזוריות מסוגלת להבטיח את "פרויקט ההתנגדות". החזקה אפשרית של איראן במטוסי קרב מתקדמים (כמו J-10C) עשויה לשנות את מאזן הכוחות האווירי באזור ולאיים ממשית על עליונותה של ישראל.
מלחמת התשה ממושכת
ישראל היא ישות קטנה יחסית, גם אם בעלת משאבים עצומים, אך אלה אינם בלתי מוגבלים. אסטרטגיית התשה באמצעות מתקפות מתמשכות וזולות עלולה לשחוק את הכלכלה והחברה הישראליות לאורך זמן.
הגבלת התנועה האווירית הישראלית במדינות שכנות (כפי שחיזבאללה ניסה להשיג בלבנון) משבשת את אחד הכלים המודיעיניים והצבאיים המרכזיים שלה, ומאלצת אותה לשלם מחיר כבד כדי לפצות על כך.
מסקנה
העליונות האווירית הישראלית, על אף עוצמתה, איננה גורל חתום. ההתפתחויות האחרונות הוכיחו כי ניתן לחדור אותה ולהתגבר עליה באמצעות שילוב של נחישות קרבית, תכנון אסטרטגי, לוחמה לא סימטרית וחדשנות טכנולוגית.
המפתח טמון בהימנעות מהתמודדות בזירה שבה לישראל עליונות מוחלטת, ובהכרחתה להילחם בזירות חדשות ובלתי צפויות השוחקות את כוחה וחושפות את חולשותיה. ההצלחה לא תושג בהעתקת המודל הישראלי, אלא ביצירת מודל חדש של עימות, המותאם לאמצעים הקיימים והופך חולשות לכוח.
