שערורייה מוסרית: הרצוג שוקל להקל בעונשו של הרוצח עמי פופר
הדיון בקציבת עונשו של עמי פופר, שרצח שבעה פועלים פלסטינים, מעלה שאלות קשות על מוסר, שוויון בפני החוק וגבולות מוסד הנשיאות. מבקרי המהלך מזהירים: "ניסיון לנרמל את הקיצוניות היהודית עלול למחוק את ערכי היסוד של המדינה".
נשיא המדינה יצחק הרצוג בוחן בימים אלה ברצינות אפשרות לקצוב את עונשו של הרוצח עמי פופר – שהוציא להורג שבעה פועלים פלסטינים בדם קר בשנת 1990 ונידון לשבעה מאסרי עולם. צעד כזה, אם ייצא לפועל, צפוי להוות לא פחות ממכת מחץ לאמון הציבור במוסד הנשיאות ובמערכת הערכים שעליה מושתתת מדינת ישראל.
המהלך נשקל תחת הטיעון המפוקפק של "איזון" מול שחרור אסירים פלסטינים במסגרת עסקת חטופים עתידית. אלא שההשוואה בין אסירים פלסטינים המשוחררים בעסקאות לבין רוצח יהודי שדם קרבן זועק מהאדמה, חוצה גבולות של מוסר ומשפט גם יחד.
הנשיא טרם קיבל החלטה סופית, אך עצם הדיון בקציבת עונשו של פופר חושף עד כמה חדירה שיטתית של אידיאולוגיה קיצונית חודרת אל לב מוסדות המדינה. ארגונים המזוהים עם הימין הקיצוני, בהם "חוננו", מפעילים בשנים האחרונות קמפיין מתמשך שמבקש לנרמל את שחרורם של "אסירים יהודים ביטחוניים".
במערכת הפוליטית והחברתית נשמעו גינויים חריפים. ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים) הזהירה כי "שחרור רוצח לא יכול להיות סמל לפיוס – זה כתם על מוסד הנשיאות". ח"כ מירב כהן (יש עתיד) אמרה כי "רוצח הוא רוצח הוא רוצח". גם פורום "תג מאיר" קבע: "אין שום 'איזון' בשחרורו של פופר; עצם הדיון מוכיח עד כמה ערכי הימין הקיצוני חולניים ומעוותים".
מנגד, בליכוד נרשמו קולות המגלים הבנה לשיח הזה, תוך ניסיון להציגו כאיזון מול עסקות החטופים. אך למעשה, אם המהלך יתקדם, יהיה מדובר במסר מסוכן לפיו שפיכות דמים על רקע לאומני יהודי זוכה ללגיטימציה – ומדינה שלמה עלולה לשלם את המחיר.
