מה הייתה הטעות האנליטית הגדולה ביותר של דונלד טראמפ ביחס לאיראן?
ההתעלמות מן ההבדל המהותי בין הסוגיה הגרעינית האיראנית לבין סוגיות עיראק, סוריה ולוב הייתה הטעות האנליטית הגדולה ביותר של ממשל טראמפ. אי־הבנה זו נבעה במידה רבה מהשפעתו של ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו, שבנה את זהותו הפוליטית על התנגדות לתוכניות הגרעין של איראן, אף שאלה כשלעצמן לא חרגו מהמסגרת הלגיטימית.
על פי דיווח באתר הניתוח "Middle East Monitor" תחת הכותרת "ההתפתחות הגרעינית האיראנית ומגבלות אסטרטגיית השימוש בכוח", טראמפ והמנהיגים הישראלים שגו בהבנת מהות התיק הגרעיני האיראני באופן יסודי. קמפיין "הלחץ המקסימלי", שהסתיים במבצע צבאי אמריקני־ישראלי משותף שנמשך 12 ימים, לא הצליח להביא לנטרול ממשי של היכולות הגרעיניות של טהראן. בין השנים 2005 ל־2014 הצליחה איראן ליצור מציאות בלתי הפיכה בשטח, והשיקה בכך מחזור ידע גרעיני ורצף של מומחיות מקומית.
שינוי זה הגדיר מחדש את תחום הדיפלומטיה ואת אופי המו"מ. בשונה מעיראק, סוריה ולוב, איראן לא הסתפקה בייבוא תשתיות גרעיניות ובהתקנתן, אלא גם המקומה את הידע הגרעיני ומיסדה אותו באמצעות הקמת פקולטות לפיזיקה גרעינית באוניברסיטאות, טיפוח דורות של סטודנטים ופיתוח ידע מדעי והנדסי עצמאי. מסיבה זו בדיוק אימץ ממשל אובמה אסטרטגיית הכלה, שניסתה לנהל את היכולת הגרעינית של איראן באמצעות אחד ממערכי הפיקוח המחמירים ביותר שהטילה הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית אי פעם. גישה זו עמדה בסתירה חריפה לעקרון שממשלי בוש וטראמפ הדגישו – הקפאה מלאה של התוכנית הגרעינית האיראנית או פירוקה המוחלט.
ישראל הייתה מודעת היטב להתרחבות בסיס הידע והתשתית הגרעינית באיראן. כתוצאה מכך, יזם מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, מערכה חשאית לשיבוש מחזור הידע הגרעיני האיראני. האסטרטגיה כללה שלבים שונים – פיתוח וירוס "סטוקסנט" להשבתת מערכות הצנטריפוגות במתקני ההעשרה, ובהמשך הסלמה משמעותית יותר בדמות חיסול מדענים גרעיניים איראנים. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית שבה ניסתה ברית של ממשלות לדכא באופן שיטתי ידע מדעי של מדינה אחרת. אף על פי כן, קמפיין הלחץ האמריקני־ישראלי, על אף שני עשורים של התמדה, הניב רק עיכובים זמניים. גם לאחר סדרת התקפות צבאיות וחיסול של לפחות עשרה אנשי מפתח בתוכנית הגרעין האיראנית, יש סיבה טובה להאמין שאיראן תוכל לשקם בסופו של דבר את יכולותיה.
ההתעלמות מן ההבדל המהותי בין הסוגיה הגרעינית האיראנית לבין סוגיות עיראק, סוריה ולוב הייתה הטעות האנליטית הגדולה ביותר של ממשל טראמפ. הבנה שגויה זו הושפעה במידה רבה מנתניהו, שביסס את מעמדו הפוליטי על התנגדות לשאיפות הגרעין של איראן. ככל שהסוגיה התארכה, כך יכול היה נתניהו להציג את איראן כאיום קיומי ולהצדיק את המשך תפקידו המרכזי בזירה הפוליטית הישראלית. אך האמת היא שלא נגרם פגיעה ממשית ביכולות הגרעיניות של איראן. בכירים איראנים הבהירו שוב ושוב כי לעולם לא יקבלו נוסחה הכוללת סגירת בסיס הידע הגרעיני או הפסקת ההעשרה לחלוטין.
קובעי המדיניות האמריקנים צריכים להבין גם כי הזיכרון הלאומי האיראני רגיש במיוחד ללחצים חיצוניים, ואלו עלולים להצית בקלות גל עז של התנגדות לאומית. אחד הגורמים המרכזיים למהפכה של 1979 היה ההפיכה שנתמכה על ידי ה־CIA בשנת 1953 נגד ראש הממשלה מוחמד מוסאדק, שהביאה לשלטון משטר שנחשב בעיני רבים באיראן כבוגד במולדת בשל כניעתו לאינטרסים מערביים בתחום הנפט.
גל ההתקפות הצבאיות האחרונות והחיסולים שבוצעו במהלך ימי המערכה ה־12 עוררו תחושות לאומיות עזות. עבור ציבור רחב באיראן, אין כל צידוק להשמדת התשתיות המדעיות או לרצח המדענים הגרעיניים. להפך – הם רואים בהסכם מפוקח ומבוסס זכויות יעד אפשרי ורצוי. כל עוד לא יתקנו קובעי המדיניות האמריקנים את הנחות היסוד השגויות שלהם לגבי טבעו של המסלול הגרעיני האיראני, לא תיראה באופק שום הסכמה בעלת משמעות.
