"דרום סודאן וישראל: ברית של אינטרסים מוצנעים בצל הטבח בעזה"
מה גורם לשר החוץ של דרום סודאן להקריב את קשרי מדינתו באפריקה, בעולם הערבי, האסלאמי והבינלאומי – כדי לבקר ב"ישראל", ועוד דווקא בעיתוי הזה?
משרד החוץ ושיתוף הפעולה הבינלאומי של דרום סודאן הכחיש "בתוקף" את הדיווחים האחרונים בתקשורת שדיברו על מגעים עם "ישראל" בעניין יישוב פלסטינים מרצועת עזה בדרום סודאן. כידוע, "הכחשת ההכחשה היא הוכחה". אינני כאן כדי לאשר או להפריך את טענות הדיווחים שנדחו על ידי דרום סודאן, אלא כדי לשאול את השאלה העמוקה והמדויקת יותר: מהו האינטרס המושג דווקא עכשיו בכך ששר החוץ של דרום סודאן מבקר בתל אביב, ומתחיל את ביקורו דווקא בהתנחלויות בגדה המערבית?
דרום סודאן אולי מכחישה שנערכו שיחות עם "ישראל" על יישוב תושבי עזה אצלה – לא מפני שזה לא קרה, אלא מפני שבפועל תושבי עזה אינם יכולים לעזוב את רצועת עזה בקלות כפי שמדמיינים קובעי המדיניות ב"ישראל". אך היא אינה יכולה להכחיש את עצם קיומם של קשרים והתחממות היחסים – דווקא על רקע הטבח, הטיהור האתני ופשעי המלחמה שמבצעת "ישראל" ברצועה, כפי שמודה בכך העולם והקהילה הבינלאומית.
בעוד ההפגנות והשביתות מתרחבות בבירות העולם נגד פשעי המלחמה של "ישראל" בעזה – קפץ שר החוץ של דרום סודאן, סימיה קומבה, וביצע ביקור ראשון מסוגו באזורים הכבושים בגדה המערבית, ואף ביקר בהתנחלויות בצפון הגדה.
ולאור העובדה שהתנשאות היא מאפיין קבוע במדיניות החוץ הישראלית כלפי אפריקה – בדומה לארצות הברית – נראה כי ביקורו של שר דרום סודאן היה מענה להזמנה, וליתר דיוק: לקריאה מצד שר החוץ הישראלי, גדעון סער. משמעות הדבר היא שהמשבר הישראלי בהסברה הבינלאומית הגיע לנקודה שבה חיפשה ישראל "מושיע" שיסייע לשיקום תדמיתה, ועל כן אירחה את שר החוץ של דרום סודאן. ברור שזה לא היה הסיבה היחידה, ישראל כלל לא בונה על דרום סודאן לשיקום תדמיתה, אלא מחפשת פתח יציאה ממשבר עזה. לפיכך, ההכחשה שהביקור לא עסק ביישוב פליטים – היא הקטנה של הבנת יעדיה של ישראל באפריקה בכלל, ובדרום סודאן בפרט.
חלק מ"הלא מדובר" בביקור – הוא תיק יישוב הפלסטינים מעזה בדרום סודאן. וזה לא סוד: אתיופיה, אריתריאה, סומלילנד, לוב וכעת דרום סודאן – כולן כבר על שולחן הדיונים והניסיונות הישראליים ל"הגירה כפויה" של עזתים.
מה גורם לשר החוץ של דרום סודאן להקריב את קשרי מדינתו האפריקניים, הערביים והאסלאמיים – כדי לבקר בישראל דווקא עכשיו? ומדוע נראה שמח מאוד בביקורו, כשהצהיר ללא זהירות דיפלומטית: *"אנחנו מתפללים להצלחתכם, ליציבותכם ולשלומכם. דרום סודאן היא ידידה קרובה לישראל – ונמשיך להיות כאלה."*
"ישראל" תמכה בהיפרדות דרום סודאן, כחלק מאסטרטגיית "פירוק השוליים" שלה – אין זה סוד. ספרים כבר נכתבו על כך, וצונזרו מסמכים של המוסד עד שהוסרו מגבלות הצנזורה. המדינה הראשונה שהכירה בדרום סודאן ב־2011 הייתה "ישראל". מאז, היחסים, הביקורים והנציגויות הדיפלומטיות הם עובדה קיימת.
אבל מה הרוויחה דרום סודאן מהקשרים הללו? ישראל הבטיחה לה סיוע טכני, חקלאי ופיתוחי. היום, אחרי 14 שנים – דרום סודאן עדיין ענייה: מתוך כ־10,000 ק"מ של כבישים, רק 2% סלולים; שני שלישים מהאוכלוסייה – במדינה עשירה בנפט, זהב ומשאבים – חיים על פחות משני דולרים ליום. מי שתייה – נדירים, ורק 2% מהאוכלוסייה יכולים להגיע אליהם.
כל מדינה רשאית לחפש את האינטרסים שלה – אך לא על חשבון דם, קורבנות, פשעי מלחמה וטיהור אתני. ביקור שר החוץ של דרום סודאן בישראל מעניק לה לגיטימציה בעיתוי שבו היא מבצעת פשעים נגד האנושות – וזו מלכודת שדרום סודאן נפלה בה. מדינה שסובלת בעצמה מקונפליקטים אתניים, שבטיים, פוליטיים וכלכליים – שישראל לא תוכל לפתור. לפיכך, הישענות על "ישראל" היא טעות וחטא, שתוצאותיהם עלולות להיות חמורות מהתועלות.
נזכר כאן בציטוט המפורסם של דוד בן גוריון: *"אנחנו עם קטן עם יכולות מוגבלות. חייבים למקד את המשאבים בזיהוי נקודות החולשה של אויבינו הערבים, במיוחד ביחסים בין קבוצות ואתניות שונות – ולהפוך אותן לבעיות שקשה לפתור או להכיל."* – האם ההנהגה בדרום סודאן מבינה את זה כשהיא מתקרבת ל"ישראל"?
הלא מדובר ביחסי דרום סודאן עם "ישראל" – הוא פתיחת הדלת לחדירה ישראלית לאפריקה, למיסודה והכשרתה. זהו גם ניסיון לסחוט את סודאן סביב נתיבי הים האדום – ואז להפעיל לחץ על שאר מדינות אפריקה, ובסוף להפוך את אחד מעמודי התווך של היחסים הערביים־אפריקניים: התמיכה הרשמית והעממית באפריקה בעניין הפלסטיני.
ללא כחל ושרק – ביקור שר החוץ של דרום סודאן בישראל בעיתוי הזה – הוא בגידה ודקירה בגבו של העם הפלסטיני בכלל, ושל תושבי עזה בפרט. ההיסטוריה תזכור זאת ככתם חרפה.
הלא־מדובר בביקור שר החוץ של דרום סודאן הוא שהביקור לא היה חולף ולא מקרי. הוא נמשך כמה ימים, ומשך הזמן מעיד שנדונו בו נושאים גדולים, מסוכנים ורבים – הרחק מעבר ליחסים בילטרליים ושיתופי פעולה דיפלומטיים. החשוב מכל – השר נשא עמו מסרים רשמיים מנשיא דרום סודאן, סלבה קיר מיארדיט, אל נשיא ישראל יצחק הרצוג ואל ראש הממשלה בנימין נתניהו, המבוקש בבית הדין הפלילי הבינלאומי באשמת פשעי מלחמה בעזה.
הלא־מדובר ביחסי דרום סודאן עם ישראל הוא ההישענות על תל אביב להתמודדות מול אויבי הפנים. המשטר השולט מהמר על תמיכה ביטחונית, צבאית ולוגיסטית מישראל – וזה אינו סוד. הדבר מתועד בדו"חות האו"ם, המגלים כי ישראל סיפקה לצדדים בלחימה בדרום סודאן סוגים שונים של נשק. דו"חות אלו תיעדו כי צבא השחרור הסודאני קיבל תמיכה מתל אביב, וישראל ממשיכה לספק נשק לדרום סודאן בתוך סכסוכיה הפנימיים.
מאז 2013 שרויה דרום סודאן במעין מלחמת אזרחים בין הכוחות הנאמנים לנשיא סלבה קיר לבין המורדים בהנהגת סגנו לשעבר ריאק מצ'אר.
הסברו של אותו קרבה מושתקת בין דרום סודאן לישראל טמון ברקע הפשעים ההומניטריים שביצעו שני המשטרים. כלי תקשורת ישראליים האשימו את ראש הממשלה נתניהו בסיוע לממשלת דרום סודאן בביצוע פשעי מלחמה נגד האנושות, באמצעות חימוש ממשלת ג'ובה בנשק שנעשה בו שימוש נגד מתנגדיה בהנהגת ריאק מצ'אר.
לסיכום, הלא־מדובר ביחסי דרום סודאן–ישראל הוא הישענותה של הראשונה על השנייה בביצוע פשעים ובהריגת יריבים. זהו מכנה משותף שלא תמצא דרום סודאן אלא בישראל – שקמה ונשענת עד היום על אידיאולוגיה של טרור, הרג, השמדה וטיהור אתני.
