80 שנה אחרי הירושימה: הפצצות האמריקאיות הפכו את עזה לירושימה 2
הפטרון של ישראל, קרי הנהגת ארצות הברית, מגלה היעדר מוחלט של אמפתיה אנושית, מצפון, או התחשבות במשפט הבין־לאומי שלאחר הירושימה ולאחר השואה – משפט שהם עצמם היו שותפים ליצירתו.
כפי שעולה מן הסרטונים והתמונות שצצים כעת, הנוף הפיזי של עזה כיום דומה להפליא לירושימה בבוקר ה־7 באוגוסט 1945, בדיוק כפי שטבח ההמונים שמבצעת ישראל בפלסטינים מכל הגילים הוא התוצאה המתוכננת מראש על ידי מתכנני ישראל במסגרת "מלחמת ההשמדה" של חברה פלסטינית שלמה – המשקפת גם את ההרס הכמעט מוחלט של התשתיות שאיכלסו את 2.3 מיליון הפלסטינים בתחילת המלחמה ב־8 באוקטובר 2023.
הנתונים של משרד הבריאות בעזה, המדברים על יותר מ־60 אלף הרוגים – מתוכם למעלה מ־16 אלף תינוקות וילדים – הם רק קצה הקרחון. לדברים אלה מצטרף המספר המזעזע של 377 אלף "נעדרים", כפי שציין ד"ר יעקב גרב מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב – עזתים שמוגדרים כקבורים תחת עשרות טונות של הריסות הבניינים שהופצצו.
אין לשכוח כי ישראל איפשרה לעזה להתקיים כ"בית כלא פתוח" – כהגדרתו הפומבית של אלוף (מיל') חיל הים עמי איילון, לשעבר ראש השב"כ – מאז 2007, השנה בה זכתה חמאס בבחירות בעזה, רצועה באורך 45 ק"מ לאורך הים התיכון העשיר במשאבי אנרגיה, אשר ישראל מביטה בו בתאוות קרקע ומשאבים טיפוסית.
האלמנט המצמרר המשותף הוא שירושימה ועזה נחרבו שניהם, במובנים שונים, באמצעות נשק אמריקאי.
למעשה, 80 אלף הטונות של חומרי נפץ – שהוטלו מעשה יומיום ולילה על עזה במשך 660 ימים באמצעות פצצות אמריקאיות במשקל 500 ו־1000 ק"ג, שהופלו ממטוסי F-35 – יכולים לגרום להרס פיזי דומה לזה שהטילו פצצות האטום של נשיא ארה"ב דאז הארי ס. טרומן על הירושימה ונגסאקי.
אז מי בכלל זקוק לפצצות אטום כדי להשמיד את עזה?
כאן ראוי להזכיר כי יוצר הפצצה האטומית הראשונה בהיסטוריה, ג'. רוברט אופנהיימר – פרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי – היה מסוגל לאמירת אמת כואבת ולביקורת עצמית: "אני נהייתי מוות, משמיד העולמות".
למרבה הצער, אין כל סימן ליכולת כזו בקרב ההנהגה הפוליטית האמריקאית ויועציה למדיניות חוץ: ארצות הברית ממשיכה להיות "משמידת העולמות" – כלומר, עולמות של אחרים: חברות, מדינות ואומות שלמות – מהחצי האי הקוריאני, דרך וייטנאם, לאוס וקמבודיה, ועד המזרח התיכון המוסלמי כולו – עיראק, לוב, לבנון, סוריה, תימן, ועכשיו עזה וכל פלסטין הכבושה, וכן מדינות רבות באמריקה הלטינית.
בסוף קיץ 2016 ביקרתי בהירושימה יחד עם פרופ' אדוארד ויקרס, חבר בריטי ותיק, בנו של טייס בחיל האוויר המלכותי לשעבר. אד חי ביפן עם בת זוגו היפנית וילדיהם. באותה עת שהיתי בקיוטו לצורך סמינר בינלאומי קטן על מקרי השוואה של אלימות ג'נוסידית, בו הצגתי את נושא המחקר המרכזי שלי – רצח העם שביצעה ארצי ה"בודהיסטית" במוסלמי הרוהינגיה, רצח עם הנמשך עד היום.
נסעתי ברכבת הארוכה מקיוטו להירושימה והצעתי לאד להצטרף אלי, שכן שנינו רצינו מזמן לבקר במקום. עבורי היה להירושימה הד אישי ועמוק: המשפחה האמריקאית המאמצת שלי בצעירותי – שתי אחיות שלמדו את לימודיהן האקדמיים באותה אוניברסיטה בה לימד אופנהיימר – הייתה קשורה לפרויקט מנהטן. האחות הבכירה עבדה בלוס אלמוס כמזכירה האישית של אופנהיימר, ובחתונתה אף ליווה אותה האיש עצמו אל החופה, כיוון שנישאה לאחד מהמדענים שעבדו בפרויקט.
אלמלא השם הירושימה והידע ההיסטורי שהוא מעורר, ספק אם ניתן היה לזהות בעיר את עקבות הפצצה הראשונה ואת השפעתה על הסביבה האנושית והטבעית.
הפטרון של ישראל – הנהגת ארה"ב – מגלה שוב ושוב היעדר מוחלט של אנושיות, מצפון או אחריות כלפי המשפט הבין־לאומי שלאחר הירושימה והשואה – משפט שהם עצמם היו מהאדריכלים שלו.
ארצות הברית הפכה מזמן ל"מוות, משמידת העולמות", בעוד המעמד הפוליטי־תאגידי שלה ממשיך לחגוג את כוח ההשמדה שברשותו ושואף לשדר מסר ברור: הם ימשיכו להרוס את העולם – הטבעי והאנושי – כדי לשלוט בו. ג’ורג’ אורוול טעה בדבר אחד: המלחמה איננה שלום, אלא רווח עבור האדונים התאגידיים של היקום שלנו. מטעם זה בלבד, אינני בטוח כלל שאפשר להיות אופטימיים ביחס לשיקום עזה בדמות הירושימה שלאחר המלחמה – אפילו לא כ"רייוויירה דיסטופית־טראמפיסטית" הבנויה מעל קברי אחים לא מסומנים של מאות אלפי פלסטינים שנכחדו על משפחותיהם המורחבות לאורך שתיים או שלוש דורות.
כפי שאמר הכומר ד"ר מונתר אייזק, התאולוג הפלסטיני הידוע מבית לחם (שדה הרועים), בנאומו בכנס "כנסיות למען שלום במזרח התיכון" באטלנטה, ג’ורג’יה – מסע ההשמדה ההמוני המשותף לארצות הברית ולישראל נגד בני עמו בעזה (ובגדה המערבית) הוא ההוכחה הבולטת ביותר לקריסתו המוחלטת של הסדר המוסרי של העולם שלאחר השואה.
בדברי אייזק, "לעולם לא עוד!" הפך למעשה ל"ושוב פעם!" – בעוד האימפריאליסטים המזוינים בציונות שילבו בעזה יסודות הן מאושוויץ (שנסגרה ב־27 בינואר 1945) והן מהירושימה (שהוחרבה ב־6 באוגוסט 1945), בהשמדה הפיזית של הסביבה ושל האוכלוסייה האנושית גם יחד. עוד אמר: "החוק כיום מגן על מבצעי רצח העם בעזה, בעוד שהוא מעניש את מי שמתנגד לפשע נגד האנושות הזה."
אגב, גם הניסיונות הבלתי פוסקים להכחיש, לעוות ולמחוק את האמת על ארצות הברית וישראל מצד מתכנני רצח העם בעזה, מבצעיו ותומכיו – יש להם תקדים היסטורי: הדרך שבה טיפלה ארצות הברית, ככוח הכיבוש בטוקיו, בניצולי הפצצה האטומית שניסו לתעד ולספר את האמת העובדתית על מה שעשו האמריקאים בבוקר אחד, ב־6 באוגוסט 1945, בשעה 8:15.
קדימה לשנת 2025
מחריבי עזה רואים עצמם כיום כ"עם נבחר" בעל זכות אלוהית לבצע שואה משלהם באוכלוסייה הפלסטינית – ברובה מוסלמית – שאת אדמתה גזלו כדי לבנות "בית לאומי לעם היהודי", תחילה תחת חסות אימפריאלית בריטית וכעת תחת חסות אמריקאית. מדי יום ביומו מתבצעים בעזה – כבר לאורך 660 בקרים, והספירה נמשכת – פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ורצח עם, על ידי ארצות הברית וישראל.
ולכן יש לצפות ששתי המדינות הללו יהפכו לקולניות ולקיצוניות עוד יותר, שעה שהן מנסות להשמיד את האמת העובדתית על פשעי השידור החי שלהן נגד הפלסטינים – במיוחד באמצעות חוקים מזויפים נגד "אנטישמיות", כהגדרתם של ארגון IHRA (הברית הבין־לאומית לזכר השואה), המופעל בידי תומכי עליונות יהודית או יוצאי־דופן יהודיים הפועלים לטובת מדינת ישראל המבצעת רצח עם.
