טראמפ ודיפלומטיית החנופה: כתר ההתרפסות על ראש מלך ההבטחות הריקות
דיפלומטיית החנופה כלפי דונלד טראמפ הפכה לדפוס מרכזי ביחסים הבינלאומיים, כאשר מנהיגי העולם עושים שימוש בשבחים, במתנות ובמחוות סמליות כדי לנהל את יחסיהם איתו.
דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, בסגנון דיפלומטי בלתי־שגרתי המתמקד בקשרים אישיים ובהעצמת האגו שלו, השפיע באופן משמעותי על האינטראקציות הבינלאומיות.
דיווחים – בהם כתבות באתרי פוליטיקו ו-Axios – מראים כי מנהיגי העולם, שהבינו את תכונה זו, אימצו אסטרטגיה הכוללת שבחים פומביים, מתנות אישיות ומחוות סמליות כדי לרצות אותו.
ג’ון בולטון, היועץ לשעבר לביטחון לאומי של ארה״ב, אישר זאת ואף אמר בראיון חדש כי טראמפ מעוניין יותר מכל דבר אחר לזכות בפרס נובל לשלום. לדבריו, מנהיגים כמו בנימין נתניהו ופוליטיקאים נוספים הבינו שהדרך ללבו של טראמפ היא בהצעת מועמדות שלו לפרס. בולטון הדגיש כי תמיכות אלו אינן הישגים דיפלומטיים אמיתיים, אלא בעיקר דרך למשוך את תשומת ליבו באמצעות הבטחות למועמדות לנובל.
עם זאת, שבחים אלה מלווים לעיתים קרובות בהבטחות ריקות מצד טראמפ או בטענות מופרזות על ויתורים שמנהיגים אחרים העניקו לארה״ב – ויתורים שבפועל אינם קיימים או מוגבלים מאוד.
התמקדות בנושאים אישיים
בניגוד לרוב מנהיגי העולם, טראמפ נוטה לייחס חשיבות רבה יותר למעמדו האישי ולהאדרת דמותו כ״מנהיג היסטורי״, מאשר למדיניות אסטרטגית או לאינטרסים לאומיים.
הוא דיבר לא פעם על רצונו לזכות בפרס נובל לשלום, ואף ביוני 2025 הצהיר: ״אם הייתי אובמה, הייתי מקבל את פרס נובל תוך 10 שניות״.
אמירות אלה משקפות את האובססיה שלו לקבל שבחים ולהיראות כמנהיג דגול. הגישה העסקית־סמלית שלו לדיפלומטיה, הממוקדת ב״ניצחונות״ יוקרתיים ובהצהרות נוצצות, מביאה לכך שהבטחותיו נוטות להיות מוגזמות או מנותקות מהמציאות.
אתר "Modern Diplomacy" כתב לאחרונה כי טראמפ משתמש ב״חוסר ודאות ובכוח סמלי״ כדי למשוך תשומת לב, אך בפועל הבטחותיו לרוב אינן תואמות את המציאות המדינית. כתוצאה מכך, מנהיגי העולם הבינו שחנופה היא דרך לנהל עמו קשרים – מבלי להעניק לו ויתורים אסטרטגיים ממשיים – בעוד שטענותיו להישגים דיפלומטיים הן לרוב שגויות או מוגזמות.
דפוס החנופה וההבטחות הכוזבות
מנהיגי העולם, מתוך הבנה לחשיבות האגו האישי של טראמפ, עושים שימוש בשבחים, במתנות ובמחוות סמליות כדי לרצות אותו. עם זאת, מהלכים אלו מלווים לא פעם בטענות לא מציאותיות מצדו על הישגים או ויתורים – שבפועל אינם קיימים או שוליים ביותר.
במרץ 2025 דיווח אתר *Axios* כי ״מנהיגי העולם הבינו שכדי לשמור על קשר טוב עם טראמפ, עליהם להביא לו מתנה אישית״. בהמשך הובאו דוגמאות לדפוס זה, הכוללות שבחים מוגזמים והבטחות שאינן מגובות במציאות.
1. הסכם השלום בין ארמניה לאזרבייג׳ן
בעת החתימה על הסכם שלום בן 17 סעיפים בין רפובליקת ארמניה לרפובליקת אזרבייג׳ן בבית הלבן, הצהירו מנהיגי שתי המדינות כי טראמפ ראוי לפרס נובל לשלום ואף הציעו כי המסדרון המכונה זנגזור ייקרא ״דרך טראמפ״. הצעה זו נועדה כמחווה סמלית לשבח אותו, אך נוסח ההסכם כלל לא הזכיר זאת.
למרות זאת, טראמפ טען בפומבי כי מדובר ב״אחד מהישגי השלום הגדולים בהיסטוריה המודרנית״ וכי קריאת הדרך על שמו היא הוכחה להצלחתו הדיפלומטית. בפועל, הדרך לא נכללה בהסכם, וההצהרה נועדה בעיקר לרצות אותו – ללא כל התחייבות ממשית.
2. ולדימיר פוטין והמחמאות ללא ויתורים
ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, שיבח פעמים רבות את טראמפ כ״מנהיג מביא שלום״, ובשנת 2025 אף כינה אותו ״האיש שיכול להביא שלום לעולם״. עם זאת, במשא ומתן על מלחמת אוקראינה הוא לא העניק לארצות הברית אף ויתור אסטרטגי, והדגיש כי סיום המלחמה יתאפשר רק אם יוסרו החששות הביטחוניים של רוסיה. עמדה זו המחישה כי לא ניתנו לטראמפ ויתורים ממשיים, אף שהוא טען שהשיחות עם פוטין ״יביאו בקרוב לשלום״ – טענה שעד כה לא התגשמה.
3. קיר סטארמר ומכתב המלך צ׳ארלס
קיר סטארמר, ראש ממשלת בריטניה, העביר בפברואר 2025 לטראמפ מכתב ממלך בריטניה צ׳ארלס השלישי, שהזמין אותו לארוחת ערב רשמית בטירת וינדזור. מחווה סמלית זו, שהתאימה לחיבתו של טראמפ למוסדות שלטון מונרכיים, הרשימה אותו מאוד. הוא הגיב: ״המדינה שלכם נפלאה״. עם זאת, טענתו כי הפגישה הובילה ל״הסכם סחר גדול״ לא הייתה נכונה, שכן לא נרשם כל התקדמות מהותית בשיחות הסחר עם בריטניה, והסיוע הצבאי לאוקראינה הופסק – בניגוד לעמדת לונדון.
4. ג׳ורג׳יה מלוני והסיסמה ״להפוך את המערב לגדול שוב״
ג׳ורג׳יה מלוני, ראש ממשלת איטליה, אמרה בפגישתה עם טראמפ בבית הלבן באפריל 2025, בהשראת סיסמת הבחירות שלו, כי מטרתה היא ״להפוך את המערב לגדול שוב״, והביעה תמיכה במאמציו להשגת שלום באוקראינה.
המחמאות גרמו לטראמפ להכריז שאיטליה תהיה ״שותפה מרכזית״ במדיניות החוץ שלו, אך בפועל לא נחתם שום הסכם משמעותי בתחומי הסחר או שיתוף הפעולה הצבאי, והצהרותיו על ״הסכמים גדולים״ עם איטליה היו מוגזמות.
5. מלך ירדן ועזה
כאשר טראמפ הביע תמיכה בגירוש פלסטינים מרצועת עזה, מלך ירדן – שהתנגד לתוכנית – נמנע בעימות ישיר במהלך פגישתם בבית הלבן, ובחר להחמיא ל״מנהיגותו החזקה״ של טראמפ וליצור אווירה ידידותית. טראמפ טען לאחר מכן שירדן ״מיושרת לחלוטין עם המדיניות שלנו״, אך טענה זו סתרה את עמדתה הרשמית של ירדן, שנותרה מתנגדת לכל העברה כפויה של פלסטינים.
6. נשיא דרום אפריקה ומתנת הגולף
סיריל רמאפוסה, נשיא דרום אפריקה, הביא לפגישתו עם טראמפ שני שחקני גולף מקצועיים מסבב ה-PGA כמתנה אישית. בעקבות זאת הכריז טראמפ שדרום אפריקה היא ״שותפה אסטרטגית חדשה״ של ארצות הברית. עם זאת, כאשר טראמפ האשים את דרום אפריקה ב״רצח עם של לבנים״ באמצעות סרטון מהפגנות במדינה, רמאפוסה הגיב בהסברים ענייניים ולא העניק לו כל ויתור אסטרטגי.
7. מארק רוטה וכינוי ה״אבא״
מארק רוטה, מזכ״ל נאט״ו, קרא לטראמפ ״אבא״ ושיבח את תפקידו במשבר איראן–ישראל במהלך פסגת נאט״ו ביוני 2025, בניסיון לרצות אותו. טראמפ קיבל את המחמאה בצחוק והצהיר כי ״נאט״ו חזק יותר בזכותי״. עם זאת, המחמאות לא הביאו לשום הסכמה מעשית בנוגע לסיוע צבאי לאוקראינה, ומדיניות נאט״ו נותרה ללא שינוי.
8. משא ומתן מסחרי עם אירופה ויפן
טראמפ טען שוב ושוב כי השיחות עם האיחוד האירופי ויפן הביאו ל״הסכמים עצומים״, כולל הבטחה של השקעות אירופיות בהיקף 600 מיליארד דולר. אך לדברי ברד סטסר ממועצת החוץ האמריקנית, המספרים הללו ״לא קשורים למציאות״, והם נבעו בעיקר מתוכניות קיימות של חברות – ללא התחייבויות חדשות לארצות הברית.
סיכום
דיפלומטיית החנופה כלפי טראמפ הפכה לדפוס מרכזי ביחסים הבינלאומיים, כאשר מנהיגי העולם משתמשים בשבחים, במתנות ובמחוות סמליות לניהול היחסים עמו. אמנם גישה זו עשויה להפחית מתחים מיידיים, אך היא מלווה לרוב בהבטחות שווא ובהצהרות מוגזמות מצד טראמפ על הישגים שלא התרחשו.
מנהיגי העולם, שמודעים לרגישותו של טראמפ לאגו האישי, מנצלים זאת לשימור קשרים ידידותיים, אך נמנעים ממתן ויתורים אסטרטגיים משמעותיים. התופעה משקפת שינוי בדיפלומטיה העולמית – מהעדפת משא ומתן ענייני לניהול אישיות הנשיא – אך גם מדגישה את מגבלותיה ואת הצורך בגישה מאוזנת יותר.
