ג'ורג' עבדאללה: ישראל הגיעה לסופה / התחיל פרק חדש במאבק שלי
פעיל לבנוני בולט מתח ביקורת על שתיקתם ופסיביותם של המשטרים הערביים כלפי סבלו של העם הפלסטיני, והדגיש כי סערת אל-אקצא הוכיחה שישראל הגיעה לסופה, ושחרורי מהכלא, הודות לאחדותם של בני החורין, הוא תחילתו של פרק חדש במאבקי
לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, הפעיל הלבנוני הבולט "ג'ורג' עבדאללה" חזר לעיירת הולדתו "אל-קובאיית" שבצפון לבנון לאחר ארבעה עשורים בהכלא בצרפת, תוך קבלת פנים חמה מצד תומכי ההתנגדות, כשהוא נושא עמו מורשת גדולה של מאבק והתנגדות לדיכוי.
קבלת הפנים הלבנונית כלפי ג'ורג' עבדאללה הייתה דומה לקבלת פנים כלפי מנהיג החוזר ממלחמה ארוכה, כשהגיעו משלחות מאזורים וקבוצות פוליטיות שונות עם פרחים וקריאות והדגישו כי ג'ורג' עבדאללה מעולם לא היה אסיר רגיל, אלא סמל למאבק הערבי והבינלאומי הארוך נגד הקולוניאליזם והציונות.
כשהגיע לביירות, הדגיש ג'ורג' עבדאללה בנאומו כי בהתחשב בטבח המתמשך ובפשעים האכזריים שבוצעו על ידי המשטר הציוני ותומכיו נגד תושבי עזה ובהתפתחויות הפוליטיות המרכזיות המתרחשות באזור, שחרורו מהכלא אינו מסמן את סוף התנגדותו, אלא את תחילתו של פרק חדש במאבקו.
המאבק וההתנגדות יימשכו גם לאחר השחרור
בראיון לעיתון הקטארי "אל-ערבי אל-ג'דיד", ג'ורג' עבדאללה התייחס לשורשי מאבקו נגד הדיכוי והצהיר: שחרורי מהכלא לא היה אירוע אישי, אלא חלק מתנועה קולקטיבית לשמירה על כבוד הערבים, והמאבק שלי יימשך מחוץ לכלא, בדיוק כפי שנמשך בכלא.
הפעיל הלבנוני הבולט הזה אמר בעיר הולדתו, עיירה אל-קובאיית: "גורמי היציבות וההתנגדות בתקופת המאסר שלי היו טמונים בכוחות שהביעו איתי הזדהות וביטאו אותה באמצעות השתתפות פעילה בתהליך המאבק וההתנגדות. כוחות אלה הם אותן קבוצות שנלחמות לשחרור פלסטין ועומדות נגד מלחמת רצח העם בעזה".
אני לוחם
הוא הוסיף: "אני לא גיבור ולא גאון, אלא פשוט לוחם. וישנם חברים רבים שהקדישו את חייהם למאבק למען פלסטין, ולמעשה, מאבקם הוביל לשחרורי. שחרורו של אסיר אינו מתרחש לאורך שנים, אלא כאשר הסוהר (כאן, ממשלת צרפת) סבור כי שהעלות של החזקת אדם זה בכלא גדולה יותר משחרורו, למרות הסיכונים הכרוכים בשחרורו, וכי הביטחון הלאומי מאוים עוד יותר מנוכחותו של אסיר זה בכלא, וכי ישנם אנשים רבים המגויסים בשמו נגד הישות הציונית".
סערת אל-אקצא הוכיחה שישראל הגיעה לסופה
ג'ורג' עבדאללה הצהיר: על מדינות ערב להתאחד כגוש חברתי כדי ליצור שינויים מהותיים ולעצב פרויקט להתמודדות עם שורשי הנוכחות הציונית בארצותינו ולעמידה נגד התפשטות האימפריאליזם האמריקאי-צרפתי-מערבי. בתהליך זה, התאריך 7 באוקטובר 2023 (יום תחילת מבצע סערת אל-אקצא) היווה נקודת מפנה של ההתנגדות הגדולה אשר ערערה את היציבות של כל המערכת הערבית שזממה נגד החזון הפלסטיני ואתגרה אותה.
הוא עוד אמר: מבצע 7 באוקטובר הוא אבן דרך היסטורית מאז הקמת הישות הציונית ולמעשה, סופה של ישות זו. מבצע זה הוכיח כי הישות הציונית הגיעה לסופה וכי לישראל אין יוזמה פוליטית לסיום הסכסוכים מלבד הריגת פלסטינים חפים מפשע. אבל היא לא תשיג את מטרתה על ידי הריגת אזרחים, כי היא לא יכולה להרוג 15 מיליון פלסטינים; וככל שהיא תהרוג יותר פלסטינים, כך יתקוממו יותר פלסטינים במדינות שכנות, כלל מצרים, ירדן, לבנון או מדינות אחרות – מה שיהפוך את הפלסטיניזציה לתהליך היסטורי.
פשעיה של ישראל יובילו להשמדתה
ג'ורג' עבדאללה אמר כי "ישראל הגיעה למבוי סתום משום שאינה יכולה להציע שום יוזמה שתעמוד אפילו בדרישות הדמוקרטיות המינימליות, והאופי האמיתי של משטר זה התברר לכולם. כשאנו אומרים שישראל הגיעה לרגעים האחרונים של קיומה, זאת אומרת שהיא נאלצת כיום לשאת בנטל כל פשעיה, אך פשעים אלה לא יובילו לשום פתרון חיובי עבור משטר זה, אלא לסופו".
כאשר העם הלבנוני נלחם בישראל, שליטים ערביים רוקדים על גופותיהם של ילדים פלסטיניים
פעיל לבנוני בולט זה אמר גם על המצב בארצו כי המצב בלבנון ייחודי וכי ההתנגדות חשפה את התדמית האמיתית של מדינות ערב. לבנון היא הקטנה ביותר מבין מדינות ערב, אך מוצאים בה כבוד. בלבנון ישנם אזרחים שאחזו בנשק, נלחמו נגד האויב הישראלי ונהרגו, בעוד השליטים הערביים רוקדים על גופותיהם של ילדים פלסטיניים.
הוא הוסיף: כאשר ישראל אמרה ללבנונים שהיא תפציץ את בתיהם ואת ארצם, לא נמצאה אף מדינה ערבית שתספק ללבנון אפילו טיל אחד לשימוש במלחמה נגד ישראל (כלומר, אף אחת ממדינות ערב לא עזרה ללבנון במלחמה נגד הציונים).
ג'ורג' עבדאללה הצהיר: "ללבנון עצמה יש מספיק כוחות פעילים כדי להתעמת עם האויב, ולמדינתנו יש צבא, התנגדות ואומה גדולה, ויש לה הכל כדי לבנות מדינה חזקה. אני שואל את אלו הרואות את עצמן ידידות של לבנון, כמו ארה''ב, צרפת, גרמניה ומדינות אחרות, מדוע לא סיפקתן נשק ללבנון עד כה, ומה מונע מכן לחמש את צבא לבנון? אילו לצבא לבנון יהיה נשק, לא יהיה צורך בהתנגדות שלנו, אבל צבא לבנון אינו חמוש מספיק; כי בממשלה יש בכירים שמתנגדים לכבוד הלאומי ולמעשה הם שותפים לקנוניה. אנו אומרים שוב: תנו לנו נשק וחימשו את צבאנו כדי להגן על כבודה של לבנון".
לסיכום, לוחם לבנוני גדול זה אמר: "פניהם של אזרחי לבנון האצילים נותרו בזיכרוני - פנים חיות ומלאות כבוד ונכונות להקרבה עצמית ולהתנגדות אינסופית. ברגע שכבו מנועי המטוס שנחת בביירות, ראיתי גברים ונשים לבנוניים ממהרים לעברי בהתלהבות; משמעות הדבר היא שעמנו בעד התנגדות ויציבות, לא פשרה עם האויב. עמנו הוא אומה לוחמת, ועמידתה בשלב הבא תחזק את התנועות הערביות נגד הדיכוי".
