אל-אחבאר: ישראל החלה ליישם תוכנית "לוחמה היברידית" נגד איראן
טהרן – אירנ"א – העיתון הלבנוני "אל-אחבאר" דיווח על המלחמה האחרונה בין איראן למשטר הציוני, וכתב כי תל אביב פתחה במלחמה היברידית נגד איראן, הכוללת מתקפות סייבר, סנקציות ופעולות תקשורתיות, שמטרתן להחליש את משמרות המהפכה ולנטרל את ההשפעה האיראנית
על פי הדו''ח של אירנ"א ביום שבת, העיתון הלבנוני כתב בדיווחו כי מאז סיום תוקפנותו של המשטר הציוני נגד איראן, גורמים פוליטיים וצבאיים ברפובליקה האסלאמית של איראן הזהירו שוב ושוב כי אויבי המדינה פתחו בלוחמה היברידית נגד איראן עקב מגבלותיהם של אמצעים מסורתיים בהתמודדות עם מה שמתואר כ"איום איראן".
לפי הרעיון של קצין צבא ארה"ב "ביל נימט", "לוחמה היברידית היא מודל חדש של לוחמת גרילה שבו טכנולוגיות חדשניות משמשות לפעולות פסיכולוגיות". סוג זה של לוחמה כולל חלק גדול מהטכניקות הקשורות ללוחמה מהדור הרביעי, כולל שימוש בכוח רך באמצעות סנקציות כלכליות ופוליטיות, פעולות חבלה, טרור, שילוב של כוחות צבאיים פורמליים ובלתי פורמליים, וכן שימוש ברשתות של מרגלים ושכירי חרב מקומיים וזרים.
מודל לוחמה זה דומה ללוחמה מהדור החמישי בכמה היבטים - בפרט, התמקדות בהשקת קמפיינים תרבותיים ופוליטיים מכוונים להסית אזרחים למרוד נגד הממשלה, על ידי טכנולוגיית מידע ובינה מלאכותית. פעולות אלו מגבירות בסופו של דבר את הפילוג החברתי ואת הכאוס באמצעות מתקפות סייבר, מחלישות את אמון הציבור במוסדות השלטון וגורמות לקריסת המבנה הפוליטי של המדינה.
תוכנית זמיר: מסגרת תיאורטית לתרחיש פלישה
בנסיבות הנוכחיות ובהתבסס על גרסאות קודמות של אסטרטגיות צבאיות ישראליות, המתמקדות בהתקדמות טכנולוגית ועליונות במודיעיו ובריגול בתמיכה גלויה של המערב, בין אם בתחום הבינה המלאכותית והחדירה למערכות תוכנה ובין אם בתחום פעולות תקשורתיות ולוחמה פסיכולוגית ודיגיטלית, אין זה מפתיע ש"אייל זמיר", הרמטכ"ל של צבא המשטר הציוני, חשף גרסה משלו ל"לוחמה היברידית" נגד איראן.
תקציר של גרסה זו כלול במחקר שערך זמיר במהלך עבודתו כחוקר במכון "וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב" בשנים 2021-2022. במחקר זה שנערך ב-75 עמודים ופורסם במאי 2022 תחת הכותרת "התמודדות עם האסטרטגיה האזורית של איראן: תוכנית מקיפה וארוכת טווח", הוא מגדיר את איראן כאיום על המשטר הציוני "מעבר לאיומים הקיימים, אם כי תישאר מתחת לסף הגרעיני". זמיר הזהיר כי הרפובליקה האסלאמית של איראן שואפת להפוך ל"מעצמה אזורית דומיננטית" באזור בו קיימים מתחים שעלולים לעצב את הסדר הפוליטי שלו בעשורים הקרובים.
תוכניתו של זמיר עולה בקנה אחד עם עמדת ממשלת בנימין נתניהו, ראש הממשלה של המשטר הציוני הכובש, בנוגע לתהליך המשא ומתן על תוכנית הגרעין של איראן, הטוען כי נכונותה של איראן לעשות ויתורים, גם במקרה של הסכם על הגבלות על תוכנית הגרעין שלה, תהיה מבוססת על שיקולים "זמניים" ו"טקטיים" במטרה להשיג יתרונות כלכליים מהמערב, שיחזקו את יכולתה של איראן להמשיך את "המערכה האסטרטגית" שלה נגד אויביה באזור ובעולם.
בהתבסס על ההנחה ש"לא ניתן לבלום את איראן אלא באמצעות פעולות הרתעה מפורשות" ו"לא ניתן להתמודד עם פרויקטים שלה באמצעות פעולות מפוזרות או מוגבלות", קרא זמיר לעצב גישה "רב-שכבתית, ארוכת טווח ורב-ממדית", שבמסגרתה ישראל, יחד עם ארה''ב ובעלות בריתה הערביות, ישתפו פעולה בחלוקת עבודה ברורה ויעילה במסגרת מנגנון אזורי קוהרנטי. גישה זו חייבת לנצל את כל הכלים הביצועיים, לא רק צבאיים, אלא גם דיפלומטיים, מידעיים, כלכליים, תקשורתיים וביטחוניים, בו-זמנית ובאופן מתואם. המטרה העיקרית של תוכנית זו היא להחליש את משמרות המהפכה האסלאמית כנקודת משען במבנה הרפובליקה האסלאמית ולהפחית את יכולתה לנהל את היחסים עם בעלות בריתה האזוריות של איראן.
לדברי אייל זמיר, שילובה של ישראל בפיקוד המרכז של ארה"ב סיפק הזדמנות חשובה להקמת קואליציה בין תל אביב למספר מדינות ערביות, הכוללת תחומים כמו אבטחת מידע, הגנה אווירית ולוחמת סייבר, ומטרתה להתמודד עם השפעתה הנרחבת של איראן באזור.
אחת התוצאות המרכזיות של מחקרו של זמיר היא הצעתו לאמץ גישה הנקראת "פעולת תגמול הרתעתית ממוקדת" במטרה לסכל את כל פעולותיה של איראן נגד אויביה, במקום לאמץ אסטרטגיה של מלחמה כוללת. בנוסף, זמיר קורא ליישום מדיניות לבידוד בעלות בריתה של איראן באזור ולניתוק נתיבי התמיכה שלהן. יש לשלב צעדים אלה במנגנון אזורי רחב יותר ולראות באיראן "אויב אסטרטגי לטווח ארוך", ולא רק איום זמני. במסגרת זו, כלים כגון סנקציות כלכליות, היחלשות יכולות הסייבר של איראן, הגברת פעולות המעקב והמודיעין והרחבת הסכמי אברהם משמשים ככלי לחץ פוליטי ואסטרטגי.
זמיר מתמקד גם ב"עימות בין רעיונות", שמטרתו להרוס ולחסל את "השיח האידיאולוגי של איראן" מבפנים, במיוחד בקרב קהילות שיעיות. בנוסף, תוכניתו מתמקדת בחיזוק זרמים תרבותיים ודתיים המכונים "מתונים" על ידי "הבלטת ביטויים פתוחים של האסלאם והדגשת ערכים דמוקרטיים יציבים".
מלחמה נסתרת
בין הפעולות החופפות לממדים המבצעיים של "תוכנית זמיר" הם האיומים שהטיל צבא המשטר הציוני הכובש על דמויות פוליטיות וצבאיות איראניות באמצעות התקשורת ומרחב הסייבר במהלך המלחמה. בנוסף, בוצעו יותר מששת אלפים מתקפות סייבר נגד איראן, מספר מהן כוונו נגד תשתיות בנקאיות.
בתגובה, מתקפות הסייבר הנגדיות של איראן הובילו לעלייה משמעותית (כ-700%) בהתקפות נגד אינטרסים ישראליים, כולל פלטפורמות ממשלתיות ותשתיות קריטיות, לפי נתונים של חברת הסייבר "רדוור".
כמו כן, שעות לאחר שדונלד טראמפ הודיע בפלטפורמת "Truth Social" כי כוחות אמריקאיים יתקפו את מתקני הגרעין של איראן, הרשת החברתית הותקפה במתקפת סייבר. במקביל, לפחות 15 מוסדות אמריקאיים ו-19 אתרי אינטרנט הותקפו במתקפות דומות.
לפי אל-אחבאר, העיתון הבריטי "פייננשל טיימס" כתב בציטוט מספר גורמים ציוניים: מידע ביטחוני על איראן, שלקח שנים לאסוף, הופק ממקורות רבים, כולל "מודיעין אנושי", "מקורות פתוחים", "לוויינים מסחריים", "טלפונים פרוצים" ו"סוכנים מקומיים שגויסו בסתר"; ומנגנונים אלה סיפקו את הבסיס להקמת "מאגרים סודיים להרכבת רחפנים" ול"שימוש במערכות נשק קל המותקנות על כלי רכב ציבוריים" בתוך שטח איראן.
אפשרויות של איראן
מנגד, איראן הראתה את כוונתה להגדיר מחדש את אסטרטגיות הביטחון שלה על ידי הצגת רצון נחרץ לחזק את מנגנונים נגד ריגול ואת היכולת לשלוט בהשלכות החדירה המודיעינית הנרחבת שהתרחשה במהלך המלחמה.
כמו כן, פורסמו דיווחים לפיהם איראן החליטה להפסיק את כל השירותים הקשורים למערכת ה-GPS האמריקאית בשטחה ולהשתמש רשמית במערכת ה-BeiDou הסינית - מהלך שנתפס כניסיון לחזק את "הריבונות הדיגיטלית" בשיתוף פעולה עם שותפותיה הבינלאומיות האנטי-מערביות של איראן.
לפי ניתוחים, שינויים אלה משקפים התפתחויות באופן שבו הדרג הצבאי האיראני מתמודד עם הציר האמריקאי-ישראלי – מה שהשפיע לא רק על גישות העימות האזורי, אלא גם על האופן שבו איראן מנהלת אינטראקציות פוליטיות הפנימיות והבינלאומיות, במיוחד לאור הניסיון שנצבר במהלך המלחמה האחרונה.
