הקורבן החדש של ישראל, הדרוזים
התקיפות האחרונות של ישראל על סוריה מדגימות את כוונתה הרצינית של ישראל לפלג את סוריה. השימוש האינסטרומנטלי של ישראל בדרוזים הסורים בהיבטים צבאיים-ביטחוניים וכלכליים מצביע על גורל מסוכן וחסר ביטחון וחסר שלום עבור קהילה זו
רצונה העמוק והראשוני של ישראל לתקוף את סוריה הוא ליצור מדינה דרוזית בשכנותיה של ישראל; מדינה שחייה תלויים לחלוטין בישראל, שעורקיה הביטחוניים, הצבאיים והכלכליים זורמים בתמיכת ישראל, ואם תמיכה זו תבוטל, מותה של מדינה זו ודאי.
ישנם ניתוחים רבים של מעגל הנזק והאבדות שישראל גרמה לדרוזים, וכאן נדון בחשובים שבהם, שהם הממדים הצבאיים-ביטחוניים והכלכליים של הדרוזים.
בניגוד לשכבות הכורדיות ולקבוצות התכפיריות, שבעלות ניסיון של שנים בעבודה כקבוצות וכארגונים, לדרוזים אין ניסיון מבצעי ואין להם את המבנה והפוטנציאל לממדים צבאיים מאורגנים. על מנת להחליש עוד יותר את הממדים הללו שחסרים לדרוזים, ישראל הפכה את האזורים המאוכלסים בדרוזים ל"אזור שרוף" כבר מההתחלה; הקמת 10-12 בסיסים צבאיים ונוכחות קרקעית של כוחות ישראליים באזורים אלה, תקיפות מטוסי קרב ישראליים על אזורים אלה והשמדת כל המתקנים הצבאיים של הצבא הסורי השיגו לחלוטין מטרה זו עבור ישראל. בנוסף להיעדר ניסיון ומבנה בסיסי, לדרוזים אין עוד אפילו את האמצעים להשגת ממדים צבאיים מאורגנים ולכן במובן הזה, יהיו תלויים לחלוטין בישראל.
אחת התועלות הגדולות שישראל מרוויחה מפעולה זו היא יצירת אזור חיץ המורכב מהעם הדרוזי של סוריה; אם תפרוץ מלחמה על ישראל, תחילה אזור חיץ זה והעם הדרוזי המתגורר במדינה זו המופרדת מסוריה יספגו את המכה הראשונה של המלחמה המכוונת כלפי ישראל, כדי ש"מגן מפגיעות" הזה מילא את חובתו הקיומית כלפי ישראל, וזה יהיה ערובה להמשך תמיכתה של ישראל בהם.
הדרוזים היו חיים בארצם, סוריה, ללא כל תנאים מוקדמים ותנאים, מבלי להמר על חייהם ורכושם תמורת תמיכה חלקית ולא יציבה. מצב סוער אלה לא יבשרו על שלום, שגשוג וביטחון לדרוזים.
הנחת הלבנים הראשונות של מדינה תחת קולוניאליזם וניצול של משטר כמו ישראל שפשעיה ידועים לשמצה בבתי משפט בינלאומיים, היא גם מעשה טיפשי ובזוי מנקודת מבטן של התיאוריות הראשונות של המדיניות הבינלאומית.
במקרה של הקמת מדינה דרוזית ותלות כלכלית חזקה של הדרוזים הסורים בישראל, אחת הדרכים שיכולות לפתוח מרחב נשימה כלכלי לקהילה זו היא גישה לים וניהול מסחר ועסקאות בדרך זו. הדרוזים יכולים לגשת לים דרך טורקיה, לבנון או סוריה עצמה, משום שלא תהיה להם עוד גישה ישירה לים, וזו הבעיה הגדולה שיש למדינות אלו עם הדרוזים הללו שלאחרונה הפכו לעצמאיים; כי שהם חוששים שעל ידי יצירת קשר עם הדרוזים הללו, גם מצב ארצם יתלקחו ולספק תנאים לפירוק השטח שלהם, וגם מכיוון שמדינות אלו כולן מוסלמיות ויש להן בעיה חמורה עם ישראל, הן נגעלות משיתוף הפעולה של הדרוזים עם ישראל ויפעלו עוינות כלפי קבוצת דרוזים זו במידה רבה. והדרוזים גם יהפכו לדחויים כמו ישראל, שהפכה לדחויה על ידי מדינות מוסלמיות מאז 1948 ועדיין זה ממשיך והיא מנסה לנרמל את יחסיה ואינה מצליחה לעשות זאת. אז הדרך היחידה שנותרה לדרוזים להתחבר לים היא דרך ישראל, ואם ישראל לא תתמוך בדרוזים האלה, הכלכלה והפרנסה שלהם יהיו משותקים. מה שבטוח הוא שלהישאר חלק מסוריה עדיף לדרוזים מאשר להיפרד ממנה ולחיות תחת כיבוש ישראלי.
