סופרת אמריקאית משווה את מצב עזה לעידן העבדות
אליס ווקר, הסופרת האמריקאית המפורסמת, זוכת פרס פוליצר ומחברת “הצבע ארגמן”, השוותה את פעולות ישראל ברצועת עזה לימי העבדות בארצות?הברית וכתבה על סבל האזרחים הפלסטינים.
ווקר טוענת כי הטבח האכזרי בעזה דומה לדיכוי השחורים בארצות?הברית בתקופת העבדות, וכי השלכות המדיניות ההיא ניכרות עד היום – הן בקרב צאצאי העבדים והן בקרב צאצאי בעלי?העבדים.
במאמרה כתבה: ברגע זה אני חושבת על סרטון טיקטוק שראיתי אתמול: ילד פלסטיני כבן שמונה, מביט בדמעות ומחזיק את נעלי אביו שנרצח. נזכרתי גם בילדה שסירבה לזוז מקבר אמה שנהרגה בהפצצה ישראלית. אלה ימים של לבבות שבורים, ואין מנוס מן הדמעות.
בהמשך שאלה: מה יכול לעזור?” והשיבה: חברוּת – הידיעה שגם במצבים הקשים ביותר נוכל לסמוך זה על זה.
לדבריה, האפריקאים?אמריקאים ובני התערובות בארה״ב נשאו ייסורים סמויים ואיומים, שעדיין ניכרים בנפש הדורות – הן של העבדים לשעבר והן של בעלי?העבדים. “מי שמביט היטב באמריקה, רואה את כל ההיסטוריה הזו,” כתבה.
מסע לפלסטין והחרמה מצד ישראל
כבר לפני כ?20 שנה יצאה ווקר נגד מדיניות ישראל בעזה וכינתה אותה "גזענית" – צעד שעלה לה בחרמות מצד חוגים ספרותיים. ביקורה בפלסטין ב?2009 היה לדבריה נקודת מפנה: היא נחשפה מקרוב לחיי הפלסטינים ולסבלם, האשימה את התקשורת בהסתרת המציאות וקראה לעמיתיה “לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה ולהיות קול הצדק”.
קול אחד למען פלסטין
במהלך השנתיים האחרונות עוררו מעשי צה״ל בעזה מחאה חסרת תקדים בקרב אנשי ספרות בעולם. יותר מ?7,500 סופרים ומשוררים – ובהם סאלי רוני, עבד אל־ראזאק גורנה, פרסיבל אוורט, רייצ’ל קושנר, וייט תאן נווין וחונו דיאס – חתמו על הצהרה שהוגדרה כ"חרם ההיסטורי הגדול ביותר על ישראל" בתקשורת העולמית.
החותמים התחייבו שלא לשתף פעולה עם מוציאים לאור, פסטיבלים, סוכנויות ספרות וכתבי־עת “השותפים להפרת זכויות הפלסטינים” באמצעות מדיניות מפלה או הצדקת כיבוש, גזענות או רצח עם; וכן להחרים מוסדות שמעולם לא הכירו בפומבי בזכויות הפלסטינים המעוגנות במשפט הבין?לאומי.
לצד פעולות אלו, נוצרו בשנים האחרונות יצירות רבות ברחבי העולם המתמקדות בחיי עזה, בתרבותה ובהיסטוריה שלה – ובביקורת על המדיניות הישראלית.
