צמיחה של 38% בנוכחות נשים איראניות בזירה הספרותית
נוכחותן של נשים איראניות בזירה הספרותית זכתה לצמיחה משמעותית בעשור האחרון, כאשר שיעורן עלה מ-13% בשנות 2000-2010 ל-38% בשנת 2023.
לפי דיווח סוכנות הידיעות טסנים, המהפכה האסלאמית היוותה מהפכה גם בנוגע לכניסת נשים איראניות לעולם הספרות, והעניקה להן תפקיד וזהות חדשה. קודם לכן, תחת שלטון תרבות ספרותית גברית, לנשים כמעט ולא הייתה אפשרות להשמיע את קולן בפני קהל הקוראים. מההיסטוריה נותרו לנו רק שמות בודדים: מרביעה מהמאה הרביעית, ועד לזיב-אלניסא ודמויות נוספות שלא תמיד מוכרות.
כניסתן של נשים לשירה קדמה לזו של הספרות הסיפורית, אולי בשל הקרבה הטבעית של התרבות האיראנית לשירה כאמנות מסורתית. הופעתן של משוררות כמו "פרווין אעתצאמי", "פורוג פרוחזאד", "סימין בהבאני", "טאהרה צפרזאדה" ובהמשך "סימין דוכת וחידי", העניקו השראה לנשים נוספות להיכנס לתחום וליצור יצירות מתוך זהות נשית איראנית אותנטית.
המהפכה האסלאמית פתחה בפני נשים אפשרות רחבה יותר ללימודים, כך שכיום נרשמת נוכחות גבוהה של נשים באקדמיה. שינוי זה, בצירוף שינויים חברתיים, סייע לנשים לבטא את קולן וזהותן ביצירתן – בניגוד לעבר.
נתונים על צמיחה בנוכחות נשים בספרות
על פי נתוני הוצאה לאור, חלקן של נשים בזירה הספרותית ממשיך לגדול מדי שנה. לפי נתוני מרכז המחקר המדיניותי "נמאפר", בשנת 2002 נרשמו כ-13 אלף גברים ככותבים, לעומת פחות מ-2,000 נשים. בעשור שלאחר מכן, המספר גדל והגיע בשנת 2011 ליותר מ-6,300 נשים.
צמיחה זו – יותר מפי שלושה – משקפת עלייה מתמשכת בשיעור השתתפות הנשים בפעילות הספרותית והתרבותית. באותו זמן גם מספר הגברים עלה והגיע ל-28 אלף.
בתחילת העשור שלאחר מכן נרשמה ירידה כללית במספר הכותבים, בעיקר בקרב הגברים. אולם לאחר שנת 2017, חלה עלייה חדה בשיעור המחברים. בשנת 2023, עמד מספר הכותבים הכולל על כ-85 אלף – פי חמישה מאשר בתחילת התקופה. מתוך אלה, כ-53 אלף היו גברים וכ-32 אלף נשים. כלומר, נתח הנשים עלה מ-13% ל-38% תוך שני עשורים.
השפעות חברתיות ומגדריות
נשים באיראן גם מילאו תפקידים חשובים בזירה החברתית לאחר המהפכה. במהלך מלחמת איראן-עיראק לקחו על עצמן תפקידים כגון חובשות, אחיות, תומכות לוגיסטיות ואחרות – חוויות שתרמו רבות לבניית ביטחונן העצמי ולהעברת מסרים אלו דרך יצירתן הספרותית.
הסופרת "ראזיה תאג'ר" התייחסה לכך בראיון לתסנים ואמרה: "לפני המהפכה הייתה הספרות באיראן גברית במהותה, והנוכחות הנשית הייתה דלה. המהפכה שינתה את התמונה, והנשים נכנסו גם לספרות סיפורית בשנות ה-40 וה-50, והחלו לפרסם סיפורים קצרים."
תאג'ר הוסיפה: "היום יש לנשים מקום משמעותי, אך הן עוד יכולות להתקדם יותר. מעבר לכניסת השיח הנשי ליצירה הספרותית, הן קיבלו על עצמן גם תפקידים חברתיים עמוקים יותר, שמשתקפים לעיתים גם ביצירתן."
היא סיכמה: "אני לא רוצה לדבר מתוך מבט פמיניסטי, אבל האמת היא שלנשים יש נטייה טבעית להבחין בפרטים – מה שהופך אותן לסופרות מצוינות."
לסיום, היא הדגישה כי אף שבתקופת השאה פעלו נשים בתחום הספרות, מספרן היה קטן ורמת הכתיבה – נמוכה. יוצאת דופן הייתה "סימין דנשוואר". לאחר המהפכה התחזקה נוכחות הנשים גם בתחומי המחקר, האקדמיה, השירה והעיתונות.
