יאיר גולן: קול ברור בעידן של בלבול
ביום רביעי, כשיאיר גולן עלה לבמה בכנס לשכת עורכי הדין באילת, מחיאות הכפיים שהרעידו את האולם לא השאירו מקום לספק: הציבור צמא לקול נחרץ וברור, כזה שלא חושש לומר את האמת. יום לפני כן, הוא ניצב מול קהל עוין בכנס שדרות ולא נרתע. להיפך – הוא החזיר באומץ ובתקיפות, כשהבהיר להם שההסתה והאלימות המילולית לא ישתיקו אותו.
ביום רביעי, כשיאיר גולן עלה לבמה בכנס לשכת עורכי הדין באילת, מחיאות הכפיים שהרעידו את האולם לא השאירו מקום לספק: הציבור צמא לקול נחרץ וברור, כזה שלא חושש לומר את האמת. יום לפני כן, הוא ניצב מול קהל עוין בכנס שדרות ולא נרתע. להיפך – הוא החזיר באומץ ובתקיפות, כשהבהיר להם שההסתה והאלימות המילולית לא ישתיקו אותו.
קל להתרשם מהאנרגיה של גולן – אבל חשוב יותר להבין את המשמעות שמאחוריה. כשהאופוזיציה הרשמית שותקת או מהססת, גולן לא מוותר. הוא מוכן לספוג בוז וקללות, כי הוא מבין שמנהיגות אמיתית נבחנת דווקא ברגעים הקשים. הוא לא מחפש להתחנף לקהלים או להסתתר מאחורי סיסמאות חלולות – אלא לומר את מה שלדעתו נכון, גם אם זה לא נעים לאוזניים.
מאז פרוץ המחאה נגד הרפורמה המשפטית, גולן הוכיח שוב ושוב שהוא לא עוד פוליטיקאי שמתרפס או נעלם כשקשה. הוא הראשון לזהות סכנות – אם זה בהסתה לרצח רבין בעבר, ואם זה בניסיונות להחליש את בית המשפט היום. הוא רואה את עצמו לא כמנהיג זמני, אלא כמי שמחזיק את לפיד, גנץ וליברמן באוויר כשאלה דוממים. הוא לא מחכה לקבל אישור מאף אחד – הוא פשוט פועל.
האמירה שלו – "אין בכם כלום, פחדנים" – אולי צורמת, אבל היא מראה שגולן לא מתכוון לשחק את המשחק הישן של נימוסים ריקים מתוכן. הוא קורא תיגר על אדישות הציבור, דוחף את חבריו למפלגות המרכז-שמאל להפסיק לחפש רק חיבוק תקשורתי – ולהתחיל להילחם על העקרונות שהם עצמם מאמינים בהם.
כשהוא מדבר על הצורך באיחוד – הוא לא מדבר על טקטיקה פוליטית קרה, אלא על איחוד אמיתי סביב מטרות משותפות: הגנה על הדמוקרטיה, החזרת החטופים, מתן קול לציבור שנמאס לו מהבטחות ריקות. הוא לא מפחד להוביל – גם אם זה אומר לשבור כמה כלים בדרך.
האנרגיה שגולן מביא היא בדיוק מה שנחוץ בימים שבהם הקולות הרופסים מאכזבים והציבור משתוקק למנהיגות שלא נעלמת. הוא לא רק אומר – הוא עושה. הוא לא רק מוחה – הוא מציב אלטרנטיבה ברורה: אופוזיציה שלא מתנצלת, שלא מוותרת ולא שותקת.
יכול להיות שזו רק ההתחלה. אבל זה לא מספיק. שוחחתי השבוע עם חבר אופוזיציה מיואש. שאלתי אותו איך יכול להיות שלפיד, גנץ, ליברמן וגולן לא מסוגלים ליישר קו ולעשות לנתניהו את המוות - לפחות כמו שהוא היה עושה להם, אם המצב היה הפוך. הוא נאנח: "הם עסוקים בלתדרך אחד נגד השני. ארבעה אגואים גבריים, שכל אחד מהם חושב שהוא הכי טוב והוא זה שצריך להוביל. הם לא מסוגלים להבין שככה לא מנצחים בחירות".
