שללו מהאזרח הישראלי את המינימום הזה, השמירה על הכיבוד!
מיה שם, צעירה בת 23 שנאסרה על ידי חמאס ב-7 באוקטובר, חשפה כעת משהו שמעטים מעזים לומר
נושא זה משפיע הן על הממד האישי של מיה והן עשוי לגרום לה גם להרבה צרות מבחינה חברתית. אבל היא החליטה שזה לא יישאר תעלומה בליבה.
כשמיה הייתה בשבי חמאס, לא שמעו ממנה במשך ימים, והייתה מחלוקת רבה בתקשורת בנוגע להתעללות הפיזית, הפסיכולוגית והמינית באסירים, וכתוצאה מכך, משפחות האסירים היו מודאגות מאוד מהנושא הזה, וכולן דרשו בתיאום את התנאים לשחרור יקיריהן מהממשלה. כמה ימים לאחר מכן, פורסם סרטון של מיה סובלת מפציעה ביד. לאחר מכן, אבל, היא קיבלה טיפולים ורופאים נכחו עם מיה כדי לטפל ולחבוש את ידה, ולא היה שום הטרדה או עינוי!
כמעט חודשיים לאחר מכן, מיה שוחררה. היא הייתה אחד האסירים הישראלים הראשונים ששוחררו ע"י חמאס. זה היה רגע מיוחד למשפחות האסירים, כי הוא נטע את גרגירי התקווה בלב המשפחות שאפילו לא ידעו אם ילדיהן חיים או מתים. כלי תקשורת רבים פנו למיה כדי לראיין אותה ושאלו על מצבה הקשה, אך היא הדהימה את כולם. כי התשובה שלה הייתה הפוכה מכל ההתקפות שנשמעו בתקשורת על תנאי האסירים. התשובה הייתה פשוטה אך מבלבלת: היינו בטוחים!
אבל זה לא סוף הנושא הזה! מיה הגישה לאחרונה תביעה נגד מאמן הכושר שלה, תביעה הקשורה לפגיעה מינית! הוא האכיל אותה בסם אונס. סם שתחילה מטשטש את ראייתו, הורס את תודעתו של האדם והאדם אינו יכול עוד להתנגד לאונס. אולם, כאשר היא הוחזקה בשבי חמאס, לא רק שלא הייתה לה כל פגיעה כלפיה, אלא שהם ניסו לטפל במצבה ולשפר אותה. אבל מיה נאנסה בצורה נוראית על ידי מאמן הכושר שלה בארצה ובמקום שבו היא גרה, ליד בני ארצה!
מיה הגישה מספר תביעות נגדו, מכיוון שבתי המשפט מכחישים את האירוע או מטילים ספק בכך שהוא אכן קרה. זה העציב מאוד את כל אלה שתומכים בזכויותיה ואת כל הנשים שנפגעו. כולנו יודעים ש-26 אחוז מהתלונות על תקיפה מינית בצבא קיבלו את אותן תשובות. 1542 תלונות, מתוכן רק 35 הסתיימו בכתב אישום! כאילו ביטחונם הפיזי והפסיכולוגי של החיילים הישראלים אינו חשוב לצה''ל, ואין להם שום תכנית לפתור ולנהל את האסון העמוק הזה. ההשתקפות של חוסר החשיבות הזה בחברה הישראלית היא התעללות באנשים שנאלצים להפוך לחיילים כדי להגן על האינטרסים של מעטים מוגבלים בחברה הישראלית, אבל אחרים לא מעריכים אותם. בנוסף לאמור לעיל, לא ברור כמה זמן יתכוונו רשויות המשפט להחריף את האתגרים והפערים בערכי המוסר הקיימים בעם ישראל על ידי התשובות הללו שהופכות אחרים לחצופים יותר. האם הן מרגישות ששיטה זו הייתה יעילה ומשכנעת מספיק עבור נשים שסבלו מטראומה פסיכולוגית קשה, כך שהן עדיין דבקות בה!? האם הם חושבים שכיבודן הפגוע של נשים ישראל יתוקן על ידי הצבעות לא הוגנות שרק מבקשות לטהר את מראה השלטון?
התגובות שניתנו למיה על ידי הרשות השופטת עד כה לא רק שהיו לא מספקות ולא הוגנות, אלא שלמרבה הצער, עמדתה של מיה לא זכתה לתמיכה ואהדה מצד הציבור הישראלי.
המאמן האנס שלה, שנידון רק למעצר בית, חופשי כעת ועדיין לא הוצא גזר דין סופי לגביו. כישלון זה בטיפול בתלונות הקשורות לתקיפה מינית מסכן את בריאות הנפש של הקהילה כולה. מהנתונים הפנימיים של הארגונים הרלוונטיים ניתן לזהות בבירור את הגורם לחוסר הביטחון הפסיכולוגי בחברה הישראלית. בניגוד לתפיסה בקרב העם, ולמניפולציה התקשורתית שהם מציגים לעם, גורם זה אינו חמאס או קבוצות התנגדות אחרות. כי ניתן להבחין בכך בקלות מהצהרות האסירים שלא היה להם מצב פיזי ונפשי רע כשהיו בשבי. האחראים להרס היציבות והביטחון הפסיכולוגי בחברה הישראלית אינם אלא גברים ישראלים עצמם.
