סייד חסן נסראללה, האיש ששינה את ההיסטוריה של ההתנגדות
השהיד נסראללה היה אחת הדמויות הבולטות בלבנון; בשל תפקידו בשחרור דרום לבנון בשנת 2000 ובניצחון במלחמת 33 הימים בשנת 2006, הוא נודע כ" אדון ההתנגדות".
סייד חסן נסראללה, שכונה "אדון ההתנגדות", היה המזכ"ל השלישי של חזבאללה ואחד ממייסדיו. בתקופת כהונתו כמזכ"ל, בין השנים 1992 ל-2024, הפכה חזבאללה לכוח אזורי משמעותי. שחרור דרום לבנון מהכיבוש של המשטר הציוני בשנת 2000, שחרור האסירים הלבנונים והשבת גופות השהידים מידי ישראל בשנת 2004, והניצחון במלחמת 2006 – כולם התרחשו תחת הנהגתו. בשל עמידתו הנחושה וניצחונותיו החוזרים על ישראל, הוא נחשב למנהיג הפופולרי והחזק ביותר בעולם הערבי.
סייד חסן נסראללה נולד ב-31 באוגוסט 1960 (או 1962) באחד מרובעי מזרח ביירות. את לימודיו הדתיים החל בלבנון ולאחר מכן השלים בלימודי חכמת הדת בעיר נג'ף. לאחר ששב מעיראק תחת לחץ משטר הבעת', נסע לאיראן, ושם בעיר קום התוודע למהפכה האיסלאמית ולמשנתו של האימאם חומייני. בתקופה זו גם למד את השפה הפרסית ומונה לנציגו של האימאם חומייני בלבנון.
הדרך להנהגה
בין השנים 1975–1982 היה סייד חסן חבר בתנועת אמל – ארגון פוליטי שיעי בלבנון. עם זאת, בשנת 1982 פרש מתנועת אמל יחד עם קבוצת אנשי דת מהפכניים, והקים את חזבאללה. אין ספק שהעצמת השיעים בלבנון החלה ביוזמותיו של האימאם מוסא סאדר, והאיצה עם הקמת חזבאללה על ידי נסראללה ועמיתיו.
לאחר חיסולו של סייד עבאס מוסאווי ב-16 בפברואר 1992, נבחר נסראללה למזכ"ל חזבאללה ונשאר בתפקיד זה עד לשהידותו בשנת 2024. בתקופת הנהגתו קיים קשרים רבים עם מנהיגי ציר ההתנגדות.
המאבק בכיבוש הישראלי
נסראללה היה אחד המנהיגים הבולטים בלבנון. בזכות תפקידו בשחרור דרום לבנון בשנת 2000 לאחר 22 שנות כיבוש ישראלי, ובהנהגתו במלחמת 33 הימים בשנת 2006, זכה לתואר "סייד ההתנגדות". גם בתקשורת המערבית ואף בקרב אנליסטים ציונים תואר כאיש האמיץ והפופולרי ביותר בעולם הערבי בשל עמידתו האיתנה וניצחונותיו החוזרים על ישראל.
ציר ההתנגדות
נסראללה נהג להגדיר את עצמו כ"חייל ומשרת של מנהיג המהפכה האיסלאמית". בנובמבר 2009 פרסם את המסמך המדיני החדש של חזבאללה, שבו חידש את מחויבות הארגון לעקרון "ולאיאת אל-פקיה" (שלטון חכם ההלכה) באיראן.
על פי הביוגרפיה שלו, קשריו הקרובים עם האייתוללה חמינאי החלו בשנת 1986. הוא נפגש לעיתים קרובות עם בכירים ומפקדים איראנים, בהם השהיד קאסם סולימאני והשהיד חוסיין אמיר-עבדוללהיאן. נסראללה מילא תפקיד מכריע בחיזוק ציר ההתנגדות – מתמיכה בעם הפלסטיני ועד למאבק בדאעש ובקבוצות התקפיריות בסוריה, שם עמד חזבאללה כתף אל כתף עם שאר כוחות ההתנגדות. למעשה, הוא הפך את חזבאללה לעמוד התווך המרכזי במאבק מול המשטר הציוני ולכוח מאזן במשוואות האזוריות.
ב-27 בספטמבר 2024, בזמן שחזבאללה השתתף בסיוע להתנגדות בעזה בשדה הקרב, ביצע חיל האוויר של המשטר הציוני תקיפה בפרבר הדרומי של ביירות, בה נהרג נסראללה. כלי תקשורת ישראליים הודו כי השתמשו בלמעלה מ-80 טון של פצצות חודרות בונקרים. הממשלה והצבא הלבנוני, כרגיל, הגיבו באדישות לתוקפנות הברורה, אך גופתו של נסראללה הובאה למנוחות בלווייה רבת-רושם בהשתתפות מאות אלפי בני אדם ומשלחות מ-79 מדינות בעולם.
במסר לאומה האיסלאמית תיאר מנהיג המהפכה האיסלאמית את נסראללה כ"לוחם גדול ומנהיג פורץ דרך של ההתנגדות".
היום, ביום השנה לשהידותו של נסראללה, זכרו חי לא רק בלבנון אלא בכל העולם האיסלאמי. הוא נותר סמל לעמידה נגד דיכוי, קול ההתנגדות ונושא הדגל של כבוד האומה – איש שדמו שינה את משוואות האזור. שהידותו איננה סוף הדרך אלא תחילתו של פרק חדש בהתנגדות, שהאומה האיסלאמית תמשיך לשאת קדימה בדרכו וברוחו.
