רצח של מוחמד עדס ותיק שנקבר - חברה ערבית של ישראל בצל אלימות וחסר אמון
רצח של מוחמד עדס, תלמיד מעולה לא רק ארגעיה משפחתי אלא סמל מלא יעילות של משטרה וחוסר ביטחון רחב בחברת ערבית שח ישראל, איפה רוצחים שוחררים ופחד יומיומי ממשיך
ארבע וחצי שנה מאותו יום מר בג'לג'וליה עוברת שמוחמד עדס היה נער בן 15 ותלמיד מעולה בעוד שרק רצה לאבול פיצה עם חברו, מול משפחה וחברה שלו באמצעות אנשים אנונימיים ממוקד עם עשרות כדורים ונרצח. מוסטפא חאמד, חבר שלו, יצא בחיים אך כאב ועצב משפחת מוחמד מעולם לא נרפאו. שלושה שבועות לאחר מכן תקרית שני חשודים עצרו אבל ראיות לא שלמות, נשאר תיק בצורה לא מכריע ועד כו רוצחים גרים בחופשיות.
התיק הזה הוא רק מדגם מלא יעילות של רשות משפטי ומשטרה בעימות עם אלימות ורצח בחברה ערבית
בישראל. אימא של מוחמד עדיין חיים עם תמונות ילד שלה וכל יום הולך במקום רצח שלו אך אין לה תקווה לצדק.
היא אומרת: 98% מראיות זמינות אך כי 2% של מחסור ראיות, רוצחים שוחררו, כאילו לא עשו כלום. התחושה הזאת לא אמון וקיפוח מתמיכה חוקי כבר יצרו פעק עמוק בין תברה ערבית ורשויות ביטחוני.
אלימות בקהילות אלה אינה מוגבלת למשפחה אחת או לעיר אחת; מקרים לא פתורים ורציחות, שיותר מ-95% מהם נותרו ללא עונש, מצביעים על הצמיחה הלא פרופורציונלית של כנופיות פשע ועל חולשת בקרת הפשיעה. כנופיות אלה, המנצלות תנאים כלכליים חלשים ופרצות משפטיות, לא רק מאיימות על ביטחונם של האזרחים הערבים, אלא שההשלכות התפשטו גם לערים יהודיות, והחברה הישראלית התמודדה עם משבר אמון ופחד ציבורי.
המחאות הציבוריות בעקבות רצח מוחמד ואלימות נוספת הראו תסכול מתפקוד המשטרה ומערכת המשפט. אלפים הפגינו בג'לג'וליה ובאום אל-פחם, חסמו כבישים ודרשו צדק, אך האלימות נמשכה. שיעור הרציחות הוכפל בשנים האחרונות, והקהילה הערבית בישראל לכודה ברשת של חוסר ביטחון, פחד ואי צדק.
מקרה זה אינו רק טרגדיה משפחתית, אלא גם סמל לחוסר היעילות של המערכת, לחולשת מוסדות הביטחון ולסכנות הנרחבות המאיימות על הקהילה הערבית ובסופו של דבר על החברה הישראלית כולה. מדי יום עולה במוחם של האזרחים השאלה: "מי הבא בתור?"
