שתיקה קטלנית של חברה מול 500 התאבדות בכל שנה בישראל
כל שנה 400 עד 500 אדמים מתאבדים בישראל אך תווית חברתיות ותוויות מחפשות תשומת לב החפיתו את שתיקה וקורבנות ננטשים בלי עזרה
כל שנה בין 400 עד 500 אדמים מתאבדים בישראל אלפי אנשים מנסים להתאבדות. נתונים אלה הם יותר מנתוני תאונות דרכם, אלימות במשפחה ואפילו נרצחים צבאיים במילחמות. למרות זאת חברה ותקשורת עדיין כבר שתקו.
נועם נוב ,פעילה בזירת בריאות נפש, מי שעצמה התמודדה עם מחשבות התאבדות במשך 30 שנים אומרת: אני גודל בחברה שדיבור על התאבדות מלווה שיפוט: "התאבדות היא מחלה עבור ילדות ועוברת" , " עם רק אומר ולא מנסה היא לא אמיתית" , "זה רק לחיפוש תשומת לב".
נוב מודה מאמצים שלה עבור התאבדות למעשה היו צעקה לעזרה. מתי הרגשתי שאין לי דרך להתומדדות עם כאבי חוץ ממוות, במקום שיפוט, אני צריך מי מכיר שהגיעתי לסוף היכולת שלי.
נתונים מזעזעים: התאבדות היא סיבה שנייה של מוות צעירים וסיבה שנייה או שלישית של מוות אנשים ונשים שמתחת לגיל 35. נוב מזהירה מתי חברה לא מדברת על התאבדות, חיים של רוב אנשים נמצאים בסכנה.
היא מדגישה על חשיבות של שיחות והקשבה ואומרת רוב אנשים מתמודדים עם התאבדות, עם הפרעות נפשיות כרוניות כמו דיכאון, הפרעה דו קוטבית והפרעת אישיות גבולית או PTSD. נוב משחזר את הניסיון האישי באמצעות שימוש בשרותי תמיכה של משרד בריאות ועכשיו מנצלת מניסיון זה לעזרה לאחרים.
היא מדגישה שיחה והקשבה בלי שיפוט יכול להציל חיי אנשים. גם מזהירה שהתאבדות במיוחד באנשים כהממודדים עם הפרעות נפשיות היא פעולה נפוצה וחברה עוזרת למתן שירות ותמיכות נפשיות נגישות.
נוב רוצה מתקשורת שתעזוב פחד מסיקור חדשותי של התאבדות ותציג דיווח בטוח אחראי כי מחקרים מצביעים שפעולה זאת יכול לשכנע את האנשים בסכנה לדרישת עעזרה ולהציל חיי אנשים רבים.
הודעה סופית היא פשוטה אך עצומה. משבר זה לא ייגבר אלא אם כן מדברים על התראבדות. "החברה צריך לנקוט פעולה לאנשים שעדיין בסכנה, למשפחות ולחברים של קורבנות ולמניעה ממוות של אחרי אנשים."
