כיצד שינתה התוקפנות הישראלית את האווירה הביטחונית במדינות ערב?
כלי תקשורת ערבי הצביע על כך שטריליוני דולרים שהעניקו מדינות ערב לארה''ב ולטראמפ לא הביאו להן ביטחון, והדגיש: לאחר מתקפת ישראל על קטאר, האווירה הביטחונית במדינות ערב השתנתה, והן חייביות לשקול משוואה חדשה מול וושינגטון
לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, בהמשך לניתוחים בכלי תקשורת ודיונים אזוריים ובינלאומיים על ממדיה והשלכותיה של מתקפת הטרור של המשטר הציוני על קטאר, התייחס האתר הקטארי "אל-ערבי אל-ג'דיד" לשינוי באווירה הביטחונית במדינות ערב עקב אירוע זה במאמר שכתב "מרואן קבלאן", ראש מחלקת המחקרים הפוליטיים במרכז הערבי למחקר וללימודי מדיניות.
התקיפה הישראלית על קטאר בוצעה תוך הודעה מוקדמת לארה"ב
ברור שאי אפשר להאמין שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא ידע מראש על מתקפת הטרור הישראלית על כינוס של צוות המשא ומתן מחמאס בדוחא, ומבחינה הגיונית, לא סביר שישראל תקבל החלטה באזור מבלי ליידע את ארה''ב, תומכתה ובעלת בריתה הגדולה ביותר, שהייתה מעורבת ישירות במלחמה בעזה מתחילתה.
מאז 1967, ישראל היא בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארה''ב בזירה הבינלאומית, והמדינה רואה את עצמה מחויבת לתמוך בציונים בכל המישורים. ישנן סיבות רבות לברית בין ארה"ב לישראל, ויש הסבורים כי הסיבה המרכזית ביותר הוא האמונות המשותפות המבוססות על המורשת היהודית-נוצרית, כשמאמיני היהדות מהווים היום את בסיס התמיכה העיקרי של טראמפ; אבל בכל מקרה, כל ממשלות ארה"ב ראו את עצמן מחויבות לתמוך בישראל מלכתחילה, ויש להן אינטרסים משותפים רבים.
אופי יחסי ארה''ב עם הערבים והתמיכה באינטרסים הישראליים
באשר לתקיפה של ישראל על קטאר, המדינה הנחשבת לבעלת הברית הערבית הגדולה ביותר של ארה''ב, ברור והגיוני למדי שכאשר מנוגדים האינטרסים של שתי בעלות הברית העיקריות שלה, דוחא ותל אביב, וושינגטון בהחלט מעדיפה את האינטרסים של תל אביב, והניסיון הוכיח שבמקרים מסוימים, האמריקאים אף מעדיפים את האינטרסים של ישראל על פני שלהם.
כאן, יש העשויים לשאול מדוע וושינגטון מעדיפה את האינטרסים של ישראל על פני האינטרסים הרחבים יותר שלה במדינות המפרץ. התשובה היא שלמעשה, ארה''ב מעולם לא נאלצה לבחור בין תמיכה באינטרסים של ישראל או של מדינות המפרץ, ותמיד בנתה את יחסיה עם מדינות אלו באופן שלעולם לא יוכלו לשאול שאלה כזו את וושינגטון.
למעט משבר אמברגו הנפט הערבי במהלך מלחמת יום הכיפורים, מעולם לא נוצר משבר של ממש בין מדינות ערב באזור לבין ארה''ב כתוצאה מבריתה של המדינה עם ישראל או מעמדתה בנושא הפלסטיני. הסיבה לכך היא שמדינות ערב, בשל תלותן הביטחונית המוחלטת בוושינגטון, הצורך שלהן בטכנולוגיה אמריקאית, במיוחד בתעשיית האנרגיה שהיא עורק החיים של כלכלותיהן, וסיבות שונות אחרות, מעולם לא העזו להטיל ספק בארה''ב או במדיניותה; כפי שקרה לאחר שישראל תקפה את קטאר, ואף אחד מהמנהיגים הערביים לא נקט ולו עמדה קלה נגד ארה''ב.
בהתחשב בבעיות הנוכחיות העומדות בפני הכלכלה האמריקאית, אין מוגזם לומר שחייה הכלכליים של ארה''ב היום תלויים בבירור באינטרסים שלה ביחסים עם מדינות המפרץ.
שינוי האווירה הביטחונית במדינות ערב עקב התרחבות תוקפנות הכובשים באזור
במשך עשרות שנים, היחסים בין מדינות ערב באזור לארה''ב התבססו על העקרון "נפט תמורת ביטחון", ומדינות אלו הניחו שוושינגטון תגן על ביטחונן. אבל האווירה הביטחונית של מדינות המפרץ השתנתה לחלוטין לאחר מבצע סערת אל-אקצא באוקטובר 2023, וישראל הפכה לאתגר ביטחוני מרכזי באזור, ובמיוחד עבור מדינות ערב. החששות הביטחוניים של מדינות ערב הוכפלו, במיוחד לאחר מתקפת ישראל על קטאר, ותגובתן של מדינות אלו לתוקפנות זו מצד המשטר הציוני ומידת ההזדהותן עם דוחא מראות כי הערבים החלו להבין את גודל האיום הישראלי, כשהמשטר הזה יכול לתקוף בקלות כל מדינה ערבית שהוא רוצה, תוך הבטחת חסינותו מכל עונש ואחריות.
המודעות לשינוי העמוק באווירה הביטחונית של מדינות המפרץ מצריכה סגירת הפער בין צורכי הביטחון של מדינות אלה לבין האינטרסים הכלכליים שלהן. למרות שתלותה של ארה''ב לנפט של מדינות המפרץ ירדה במידה מסוימת בשנים האחרונות, האינטרסים של ממשל טראמפ במדינות הללו אינם מוגבלים רק לנפט וגז, אלא הרבה מעבר לכך.
טריליוני דולרים שהעניקו מדינות ערב לארה''ב לא הביאו להן ביטחון
בהתחשב בבעיות הנוכחיות העומדות בפני הכלכלה האמריקאית, אין מוגזם לומר שחייה הכלכליים של ארה''ב היום תלויים בבירור באינטרסים שלה ביחסים עם מדינות המפרץ. לדוגמה, ארה''ב חייבת לשתף פעולה עם מדינות המפרץ כדי לשמור על מחירי אנרגיה נמוכים; אחרת, כלכלת ארה''ב תיכנס למצב של סטגפלציה, מה שעלול להוביל למשבר פיננסי חדש עבור המדינה, לא פחות מהמשבר הפיננסי של 2008.
בנוסף, היקף החוזים עליהם חתם טראמפ במהלך ביקורו במדינות הערביות באזור במאי האחרון עלה על 3 טריליון דולר, מתוכם 1-2 טריליון דולר היו עם קטאר בלבד. השקעות מדינות המפרץ בארה''ב, כולל אגרות חוב ממשלתיות, עולות על 2 טריליון דולר. כמו כן, מדינות המפרץ רכשו נשק מארה''ב בשווי של יותר מ-200 מיליארד דולר, וערב הסעודית לבדה חתמה לאחרונה על חוזי נשק בשווי 140 מיליארד דולר עם האמריקאים. השקעות אלו, שטראמפ גאה בהן, יצרו מיליוני מקומות עבודה לאמריקאים. בנוסף, תמחור הנפט הערבי בדולרים אמריקאיים הוא אחד היתרונות החשובים ביותר עבור המטבע האמריקאי.
עם כל האמור, ברור שלממשל ארה"ב ולטראמפ באופן אישי יש אינטרסים נרחבים במדינות הערביות באזור. למרות זאת, גם אם האמריקאים אמרו אמת ולא היה להם ידע מוקדם על מתקפת ישראל על קטאר, הם לא נקטו שום פעולה כדי לתמוך בדוחא או לפחות לנזוף בישראל (לכאורה).
אופציות של הערבים נגד תוקפנות הציונים והבגידה האמריקאית
לפיכך, במצב שבו ישראל, כבעלת בריתה המרכזית של ארה''ב שנמצאת תחת תמיכתה המלאה, הפכה לאיום מרכזי על הביטחון והשגשוג הכלכלי של מדינות המפרץ, על מדינות אלו לעצב משוואה חדשה ביחסיהן עם וושינגטון, כך שימסרו לאמריקאים כי "האינטרסים הכלכליים שלכם ביחס לנו תלויים בבלימת ישראל ולעצירת הטירוף שנתניהו הפגין באזור בשנתיים האחרונות".
על המדינות הערביות באזור לאמץ עמדה שתגרום לארה''ב להבין כי בעקבות שינוי האווירה הביטחונית, הן עלולות לנקוט בפעולות שאינן רצויות לוושינגטון.
מדינות המפרץ יכולות לגוון את שותפויותיהן ואת שיתוף הפעולה הביטחוני הבינלאומי שלהן ולבחור אפשרויות חדשות להגנה על ביטחונן. כיום, שום דבר לא מטריד את וושינגטון יותר מאשר חיזוק יחסי מדינות המפרץ עם סין ורוסיה. פסגת החירום הערבית-אסלאמית בדוחא היא הזדמנות חשובה לבחון את האפשרויות הללו וליצור משוואה חדשה מול וושינגטון, וארה''ב חייבת להתמודד עם משוואה זו.
שתיקתן והיסוסן של מדינות ערב באזור בנקיטת עמדה ברורה נגד פשעי המשטר הציוני בעזה ובאזור כולו, והסכמתן לתמיכתה של ארה''ב בפשעי המשטר הזה, הובילו לישראל להפוך ליהירה יותר, להרחיב את תוקפנותה באזור ולתקוף ישירות מדינות ערביות בעלות ברית של ארה''ב. המצב הזה חייב להיגמר.
