פרופ' ישראלי באוקספורד: מלחמת עזה היא תחילתה של סופה של ישראל!
לדברי ההיסטוריון הישראלי ופרופסור מאוניברסיטת אוקספורד אבי שליים, פשעי ישראל בעזה הם הימור ענק שיוביל להשמדת ישראל עצמה
לדברי ההיסטוריון הישראלי ופרופסור מאוניברסיטת אוקספורד אבי שליים בתוכנית " the inner view", מה שאנו עדים לו היום הוא הנשימה האחרונה של האלימות הישראלית, כי ישראל לא החסיר שום פשע בעזה, כולל שימוש בנשק רעב או הכרזה על אזור בטוח והפצצת אזרחים הנעים לשם. לדבריו, זה השימוש המוגזם באלימות ותצוגת האלימות הנוראית הזו נגד אזרחים פלסטינים הורסת את ישראל גם מבפנים. משום שישראל כבר הרסה את מה שנותר מיוקרתה כמדינה-עם. ישראל הפכה את עצמה למשטר שנוא על ידי השימוש המתמיד באלימות והפרות חוזרות ונשנות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ואפילו בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר שלו. זה חסר תקדים!
למעשה, ראש ממשלת ישראל הוא כעת אדם העומד בדין רשמית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בגין פשעי מלחמה, פשעים חמורים מאוד, ולדברי שליים, יהיו לכך השלכות עמוקות על ישראל עצמה, ובפתיחת המלחמה הנוראית הזו בעזה ובביצוע טיהור אתני בו זמנית בגדה המערבית, ישראל למעשה הורסת את עצמה.
כמובן, שליים מציין גם סיבות מוחשיות יותר. לדוגמה, הוא מאמין שהפילוג בתוך החברה הישראלית הפך עמוק מאוד. הממשלה אינה שמה לב כלל למחאות העממיות נגד המלחמה ולקריאות המתמידות להפסקת אש ולסיום הסכסוך. לכן, ישראל מפולגת עמוקות מבפנים, והמחלוקות האלה ככל הנראה יובילו למלחמת אזרחים בישראל ולקריסת פרויקט הציונות בעתיד. במילים אחרות, ישראל הימרה יותר מדי וכעת סובלת מתוצאות ההימור הכבד הזה.
הנקודה המעניינת בשיחה זו היא חוויית ילדותו של שליים, כאשר הוא ומשפחתו חיו על יד משפחות מוסלמיות במשך תקופה לפני הקמת משטר ישראל, והוא מאמין שפתרון שתי המדינות אינו ישים עוד עם פעולות ישראל בעזה ובגדה המערבית, וכי כולם צריכים לחיות יחד בשלום ובשוויון תחת ממשלה אחת.
הוא מצביע על עברו האפל של בן-גביר כאחד האנשים המרכזיים שממלאים תפקיד בממשלת נתניהו, וקובע שבגלל מחשבותיו ומעשיו הקיצוניים והמסוכנים, הוא אפילו לא הורשה לשרת בצבא, ושהוא רואה אותו כבעל נטיות פשיסטיות, ושהוא חסיד של מאיר כהנא, שהאמין שיש להשתמש באלימות מקדימה כדי להגן על היהודים, ומפלגתו הוכרזה כבלתי חוקית.
לבסוף, שליים מוסיף כי האפרטהייד הישראלי יקרוס לא רק עקב לחץ פנימי לשינוי ורפורמה, אלא גם עקב לחץ מצד מדינות אחרות, כמו האפרטהייד של דרום אפריקה.
העלות הגבוהה של מלחמה וחוסר הביטחון, הירידה בהשקעות פרטיות וההאטה בצמיחה הכלכלית בשנים האחרונות הן סוגיות כלכליות המעוררות דאגה מצד אנליסטים שהכלכלה הישראלית אינה יכולה עוד לסבול המשך של העלויות הללו. מצד שני, חילוקי דעות קשים בין גורמים צבאיים ופוליטיים, פילוגים חברתיים בין חילונים/חרדים, ערבים/יהודים, ימין/שמאל, יחד עם מחאות ציבוריות לסיום המלחמה וביקורת על מנהיגי המשטר הישראלי על אדישותם בביצוע לשחרור האסירים, הובילו מומחים להתייחס ללכידות הפנימית של ישראל כאבודה.
ישראל פעילה בכמה חזיתות צבאיות (עזה, לבנון, סוריה, ושמירה על מוכנות נגד איראן). הלחץ על הגבולות, אובדן צבאי, לחץ על כוחות המילואים והמשאבים, כמו גם ביקורת בינלאומית תכופה, חששות בנוגע לזכויות אדם ובידוד נוסף בזירה העולמית, הובילו לירידה בהשפעה ובשיתוף הפעולה הבינלאומי של ישראל, שהם כשלעצמם אחד מעמודי התווך של העוצמה הלאומית.
