אירופה והקש ששבר את גב הגמל
הפעלת מנגנון ה"סנאפ-בק" מצד אירופה נגד איראן מסמלת את המהלך הדיפלומטי האחרון שלה, שמטרתו להפעיל לחץ על טהראן, אך בפועל היא מסכנת את קריסת המשא ומתן המתמשך וחושפת את יישורה עם סדר היום האמריקני והישראלי.
הפתגם "הקש האחרון" מתייחס להזדמנות האחרונה, למוצא האחרון או לניסיון האחרון שעשוי לשנות מצב מסוים – וכאשר משתמשים בו יש צורך בזהירות מירבית, משום שאין תקווה להזדמנויות נוספות. משל זה מצייר את דמותה של הטרויקה האירופית, שניצלה כבר את כל תחבולותיה מול האומה האיראנית, וכעת נותרה לה ירייה אחת בלבד: הפעלת מנגנון ההדק. בירייה זו אירופה שרפה את הגשרים מאחוריה, סגרה את הדרך לדיפלומטיה, והפגינה את צייתנותה לארצות הברית.
מטרותיה של אירופה במהלך זה ותוצאותיו נסקרות להלן.
1. המטרה הגלויה של אירופה בצעד זה היא ניסיון להשיב את החלטות מועצת הביטחון שמכוונות ישירות ועקיפות כלפי איראן. המדינות האירופיות מקוות להשתמש בלחץ כדי לשכנע את איראן לשוב לשולחן המשא ומתן עם ארצות הברית, לאפשר לפקחי סבא״א לבקר במתקני הגרעין, ולעמוד על היקף ההעשרה של האורניום. אף שאיראן הצהירה במפורש כי לאירופה אין את הסמכות או הזכות להפעיל את מנגנון ההדק, שכן היא לא קיימה את התחייבויותיה במסגרת ה־JCPOA, בחינה של החלטות מועצת הביטחון הקודמות מראה שהחזרתן אינה מטילה על איראן יותר לחץ מהסנקציות שהטילו ארה״ב ואירופה. כך למשל:
-החלטה 1696, לאחר שהביעה דאגה ממטרות תוכנית הגרעין של איראן, קראה להפסיק את תוכנית העשרת האורניום – אך לא הטילה סנקציות.
- החלטה 1737 אסרה מערכות נשק גרעיני, מנעה הכשרה של אזרחים איראנים בתחומים אלה, והטילה סנקציות מחייבות על הממשלה האיראנית ועל אנשים וישויות הקשורים לפעילות גרעינית. היא גם חייבה מדינות לדווח לסבא״א על כל ייצוא לאיראן של פריטים גרעיניים וטילים מוגדרים.
-בהחלטה 1747 נאסר על איראן לרכוש, למכור או להעביר כלי נשק קונבנציונליים, ציוד צבאי רשום באו״ם ופריטים נלווים – ישירות או בעקיפין, דרך אזרחיה, מטוסיה או כלי השיט שלה. גם למדינות אחרות נאסר לרכוש ציוד כזה מאיראן.
-החלטה 1803 חזרה והתייחסה למערכות שיגור גרעיניות, הוסיפה שמות לרשימת הסנקציות והטילה מגבלות כלכליות, כולל פיקוח על ייבוא וייצוא – במיוחד פריטים לשימוש כפול בתעשיות אזרחיות וצבאיות – וכן מגבלות על בנקים ומוסדות איראניים.
-החלטה 1929 אסרה על איראן לקנות או למכור טילים בליסטיים, וכן מנעה ממדינות אחרות להעביר אליה טנקים, כלי רכב משוריינים, מטוסי קרב, מסוקים קרביים, ארטילריה כבדה, ספינות מלחמה, טילים ומערכותיהם. כמו כן, נכסי שלוש חברות הקשורות לקווי הספנות האיראניים (IRISL), 15 חברות הקשורות למשמרות המהפכה ו־40 חברות נוספות הוקפאו – מה שהפך את ההחלטה הזו לחמורה מקודמותיה בתחום הצבאי.
כפי שניתן לראות, סנקציות מועצת הביטחון כוונו בעיקר לקשרי איראן בתחומים צבאיים וגרעיניים, ואילו הסנקציות של האיחוד האירופי והסנקציות החד-צדדיות של ארה״ב ובריטניה פגעו ישירות במערכת הבנקאית – כולל הבנק המרכזי, בנקים מסחריים, מכירות נפט, עתודות מט״ח ועוד – והיו רחבות בהרבה בהיקפן ובעוצמתן.
למרות זאת, איראן לא רק שהצליחה לצמצם את השפעותיהן ההרסניות של הסנקציות ביוזמות פנימיות, אלא אף רשמה הישגים מרשימים בתחומי הנפט, הגז, התעשייה, הבריאות, המדע ותוכנית הגרעין האזרחית.
לפיכך, החזרת סנקציות מועצת הביטחון אינה בעלת יעילות חדשה – וכל תוצאה ממשית שלה היא שלילת האפשרות לאירופה לקיים יחסים ידידותיים עם איראן.
2. מטרתה הסמויה של אירופה בהפעלת "סנאפ-בק" היא סוג של לוחמה פסיכולוגית, שמטרתה להדאיג את העם האיראני באמצעות העצמת הסיכונים הכרוכים בכך והשפעה על תנודות שוק המט"ח והזהב בכיוון הרצוי לה. בהקשר זה, אף עמוד Parsin TV פרסם חלקים מדברי מומחים מרשת BBC הבריטית בנוגע למנגנון ההדק, שם אמרו המומחים כי: מנגנון ההדק נגד איראן הוא מהלך סמלי, שאינו מהווה אירוע חריג; הוא לא יגרום לשינויים מהותיים בכלכלת איראן, שכן איראן כבר התמודדה עם סנקציות חמורות בהרבה מזה.
3. מטרה נוספת של אירופה ביצירת מוקד חדשותי סביב הפעלת "סנאפ-בק" היא להסיט את דעת הקהל, ובמיוחד את דעת הציבור האירופי, מכישלונה בפתרון הסוגיה האוקראינית, וכן מהשיתוף של מנהיגי בריטניה, צרפת וגרמניה עם המשטר הציוני בהמשך ביצוע רצח העם בעזה והתקפות נגד סוריה ולבנון. אחריותם של כלי התקשורת העצמאיים והמחויבים היא לחשוף מטרה זו של אירופה.
באופן כללי, החלטת שלוש המדינות האירופיות תסגור את הדלת בפני פעילות דיפלומטית ותפגע בשיחות המתקיימות בין איראן לבין הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. מהלך זה יערער גם את האמון בהחלטות מועצת הביטחון, ובסופו של דבר יביא לכך שאירופה תתחרט על תגובות הנגד של איראן.
