ישראל ודילמת אזול האפשרויות!
בעקבות מדיניות העושק והרעבה האכזרית, נראה כי אפשרויותיו של האויב ומנהיגותו הימנית-קיצונית הולכות ואוזלות – ואולי אף אזלו כבר, כפי שסבורים גם פרשנים ובכירים ישראלים.
כבר בחודש מאי האחרון, עם תחילתה של מה שנקראה אז מבצע "מרכבות גדעון" – שנועדה, לפי הצהרות ישראל, להשיג מטרות שלא הושגו בשלב הראשון של המלחמה הפושעת נגד רצועת עזה – כתבנו כי גם מבצע זה יסתיים בכישלון, ולא יהיה טוב מקודמיו. מלחמת ההשמדה וההרס השיטתי שמבצעת ישראל ללא רחמים, לא תצליח לשבור את העם הפלסטיני ואת התנגדותו האמיצה, ולא תביא אותו להניף דגלים לבנים או להסכים לפתרונות מפלים, שיבטלו את הישגיו הרבים שנצברו במהלך חודשים ארוכים של עמידה איתנה ועמידוּת, חרף אובדן אנושי וחומרי עצום – מהגדולים בתולדות מאבקו.
כיום, כאשר גם ההנהגות המדינית והצבאית של "המדינה" מבינות כי המבצע הרחב ששווק בהגזמה, והוצג כמעשה גבורה של גיבור-על, נכשל – מתברר כי הוא לא השיג אף אחת ממטרותיו, פרט להרס נרחב של אזורים אזרחיים במיוחד במחוזות עזה וח'אן יונס, ולהרג של אלפי פלסטינים חפים מפשע, שנפלו כתוצאה מנשק "ישראלי" מתוצרת מעצמת-העל העולמית.
בעקבות מדיניות הרעבה אכזרית זו, הולכות ואוזלות האפשרויות של האויב, ויש הסבורים שהן אזלו כבר. האיומים הישראליים באופציות צבאיות חדשות במקרה שההתנגדות לא תיכנע לתכתיבים של ארה"ב וישראל – אינם אלא הפחדה שנועדה לאפשר לנתניהו ולממשלתו הקיצונית לרדת מהעץ, לאחר שהבטיחו במשך חודשים ניצחון מוחלט והשגת כל מטרות המלחמה ללא יוצא מן הכלל.
בימים הקרובים תתמודד "ישראל" עם אתגר בסיסי שלא נתקלה בו מאז החל מבצע "מבול אל-אקצא", והיא תצטרך להשיב לתומכיה מימין הקיצוני על שורה של שאלות, ביניהן: מה השיגה המלחמה הארוכה בתולדות "המדינה"? מדוע לא הצליח "הצבא האגדי" להביס את ההתנגדות שלכאורה קרסה והתפוררה כבר לפני 22 חודשים? והאם אכן הייתה זו מלחמה "קיומית" שראויה לכל ההרס, ההרג, הפגיעה הכלכלית, והכתם החמור בדימויה של ישראל בזירה הבינלאומית?
אך השאלה הבולטת ביותר שמעסיקה את הציבור הישראלי היא: מה הלאה? מהן האפשרויות שעומדות בפני נתניהו וקואליצייתו הפושעת מול כישלון מתמשך, שבו נוסו כל האמצעים האפשריים כדי לכפות על הפלסטינים ויתורים והכנעה לרצון הכובש ותומכיו האזוריים והבינלאומיים – שנטשו את עזה הנצורה ונטו נגדה כל קשת האמצעים הבלתי חוקיים, ובראשם מדיניות הרעבה האסורה לפי כל חוק ואמנה בין-לאומית?
כבר כשבועיים מתמקדת התקשורת הישראלית בהפצת "אפשרויות" חדשות שישראל עשויה לפנות אליהן כדי להתמודד עם כישלון השגת מטרות המלחמה. בכך היא מנסה להרגיע את דעת הקהל – שאיבד אמון בנתניהו ובצבא הנתון במשברים – ומקביל לכך להגביר את הלחץ על ההתנגדות בעזה כדי שתסכים לוויתורים, ובראשם פירוק מנשק, תוך שמירה על נוכחות כוחות הכיבוש באזורים נרחבים ברצועה.
בין האפשרויות שהוזכרו בכלי תקשורת ישראליים: הרחבת המבצע הצבאי בעזה ופתיחה בשלב מתקפה כוללת שמטרתה שליטה מלאה על כלל הרצועה. על פי הערכות ישראליות, מהלך כזה עשוי להוביל לשליטה מבצעית חסרת תקדים וליצירת מציאות חדשה, שתאפשר לישראל ולבעלות בריתה – הקרובות והרחוקות – לקטוף את הפירות ששאפו להשיג במחיר כבד.
