הודאה של ישראלים; כישלון בשדה הקרב, התמוטטות במחשבה
בעוד מלחמת עזה נכנסת לחודש התשיעי, הסדק בתוך המשטר הציוני לא רק צבאי או פוליטי, אלא הפך כעת ל"נפשי ותפיסתי"
במאמר נדיר בעיתון "מעריב", "ד"ר עפר גרוזברד", פסיכולוג קליני ועמית מחקר במרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי של המשטר, מציג תמונה חסרת תקדים של בעיות נפשיות בראש קבלת ההחלטות בישראל. דוח זה מפרש ומנתח את התובנות האסטרטגיות של מאמר זה כהודאה מתוך המערכת של ישראל.
הודאה על חוסר יכולת אובייקטיבית ושחיקת שדה הקרב
- "הצבא אינו יכול להמשיך במלחמה." לפי גרוזברד, אפילו רמטכ''ל (אייל זמיר) ורמטכ''ל לשעבר (הרצי הלוי) מתנגדים לרעיון הקמת ממשל צבאי בעזה.
- התשת מוחלטת של הכוחות וחוסר יכולת להצטייד בחזיתות מרובות, מונעים את המשך המלחמה.
- בכירים צבאיים אמרו לנתניהו ש"אין אפשרות לכישלון מוחלט של חמאס", אך הוא אינו רוצה לקבל את העובדה.
אשליה דתית והכחשת האסטרטגיה של העובדה
- הקבינט בשלטון של הקיצוניים הדתיים. בן גביר וסמוטריץ' איבדו את היכולת להבין את המציאות במצב של אשליה גזענית ונבחרות דתית.
- גרוזברד מכנה את המחשבה הזו "על טבעי ומתנשאת" ורואה בה גורם להכחשת המציאות.
נתניהו, שבוי בכאב הנפשי של התבוסה
- נתניהו סובל מהכחשה פתולוגית. הוא מנסה להחזיר את ישראל לקדמותה לפני הטרגדיה של ה-7 באוקטובר, כאילו כלום לא קרה.
- הפסקת האש עבורו היא "כניעה" והכישלון הנפשי שלו מאלץ אותו להמשיך במלחמה.
- לפי גרוזברד, הוא לא רוצה ולא יכול לקבל את המציאות. זו קריסה תפיסתית ברמת ראש הממשלה.
תבוסה, לא רק בשדה הקרב, אלא גם במחשבה
- המאמר מראה שהמלחמה של ישראל נגד עזה הפכה כעת למלחמה לבריחה מהתבוסה, ולא לשאוף לניצחון.
- הקבינט הישראלי שקוע באשליה של הצלת התדמית, שבוי בסיסמאות חסרות ערך ולא שם לב לנתוני השטח.
- תנאים אלו הביאו את ישראל לנקודה שבה המשך המלחמה הוא יותר תגובה פסיכולוגית לתחושת השפלה וכישלון מאשר אסטרטגיה.
- לסוג כזה של מלחמה לא יהיה סוף מלבד קריסה נפשית, לחץ פנימי מוגבר ותבוסה אזורית למשטר הציוני.
רון בן ישי כתב במאמר שכותרתו את ישראל מנהלת ממשלה לא שפויה. צריך להפיל אותה באתר ynet: לא בלב קל אני קורא להפיל ממשלה נבחרת בישראל, אבל אירועי הימים האחרונים הביאו אותי למסקנה אחת ויחידה, מסקנה שמעולם לא הגעתי אליה בכל חיי – את ענייני מדינת ישראל מנהלת כיום ממשלה לא שפויה.
ממשלה שפויה לא הייתה מעלה על דעתה לקדם חוק הפוטר מגיוס 80 אלף צעירים כשירים ואף מתמרצת אותם שלא להתגייס בהטבות שהם מקבלים על חשבון משלם המסים. וזאת בשעה שהצבא משווע לעוד 10,000 משרתים כדי לשמר את ההישגים הביטחוניים שכבר הגענו אליהם ולמנוע הידרדרות למלחמה חדשה בעוד זמן קצר.
המיקוד בבנימין נתניהו כשורש כל הרעות אינו נכון. זו הממשלה כולה, על כל חבריה. אני פוחד מהם.
אבל אם הממשלה הזאת לא תעלה בתוך שבועות ספורים על מסלול רציונלי שישרת אותנו, האזרחים, לא תהיה ברירה: כולנו ניאלץ להירתם למאמץ להפיל אותה באמצעות שביתה כללית ללא תאריך סיום במשק, שתלווה ביציאה המונית לרחובות. אין לנו ברירה, רק כך, כמו שנאמר בתפילה, "נעביר ממשלת זדון מהארץ" ונסיים את "מצעד האיוולת", לפני שהממשלה הזו תסב נזקים חמורים יותר, אולי בלתי הפיכים, לביטחון ולמרקם החברתי שלנו.
בתגובת המאמר הזה? אליאור לוי עיתונאי מפורסם ישראלי נוסף, כתב בחשבון X שלו:
אני מכיר את רון בן ישי שנים רבות וארוכות מתקופת עבודתנו המשותפת ב-ynet. רון הקפיד באופן מעורר השתאות שלא להכניס דעות פוליטיות לדברים שכתב ואמר. תמיד צחקנו שלאף אחד מאיתנו אין שמץ של מושג מה רון שם בקלפי. אם רון בן ישי החליט לכתוב כזה טור הבוקר - אז כנראה שבאמת הגענו לתחתית.
