סחיטה פוליטית כמדיניות שיטתית
הסחיטה הפוליטית הפכה לתכונה מושרשת במבנה השלטון הקואליציוני בישראל – לא לחריגה מקרית, והמאבק על חוק הגיוס כבר חורג מגבולות של מחלוקת רגילה.
כינון ממשלות רוב (מפלגה אחת בלבד) בישראל הוא נדיר ביותר, וייתכן שלא התרחש מעולם. הדבר נובע בין היתר ממערכת הבחירות היחסית-ארצית, שבה מושבים בכנסת מתחלקים בהתאם לאחוז הקולות שקיבלה כל מפלגה. בנוסף, ריבוי המפלגות בישראל מפזר את הקולות – מה שמקשה על כל מפלגה בודדת להגיע לרוב של 61.
לכן, השלטון נשען על קואליציות המחייבות משא ומתן והסכמות כדי להגיע לרוב. אך קואליציות, אף שהן הכרחיות בשיטה רב-מפלגתית, סובלות מחוסר יציבות בשל תמרונים פוליטיים של שותפים – ובמיוחד בשל "סחיטה פוליטית", כאשר מפלגות קטנות, לרוב אידיאולוגיות, מנצלות את כוחן להוציא ויתורים בתמורה להישארות בקואליציה.
המושג "יכולת סחיטה" שהציג ג'ובאני סארטורי ב-1976 עוזר להבין את הדינמיקה הזו: השפעתה של מפלגה לא נמדדת רק בגודלה או בכוחה הקואליציוני, אלא גם ביכולתה לשנות את כיוון התחרות הפוליטית. כלומר, מפלגה בעלת "יכולת סחיטה" יכולה לאלץ שחקנים אחרים לשנות את אסטרטגייתם כדי למנוע תוצאה שלילית – כמו נפילת הממשלה.
אמינות הסחיטה תלויה גם במניעי המפלגה: האם היא שואפת לתפקידים או לקידום אידיאולוגיה. מפלגות אידיאולוגיות או סקטוריאליות נוטות לאיים באמת בפרישה מהממשלה אם דרישותיהן לא נענות – וכך מאיימות בצורה אפקטיבית. זהו המצב בפרשת גיוס החרדים.
משבר גיוס החרדים בישראל
מאז קום המדינה, גברים חרדים פטורים מגיוס לצה"ל לטובת לימוד תורה. עם השנים ועם גידול האוכלוסייה החרדית, הפך הפטור לנקודת מחלוקת בולטת, שכן הוא פוגע בעיקרון השוויון.
המשבר החריף בעיצומה של מלחמת עזה, כשנטל השירות נופל בעיקר על חיילי המילואים. לאחר פסיקת בג"ץ שביטלה את הפטור ודרשה את גיוס החרדים, החריפו המחלוקות בקואליציה בין נתניהו לבני בריתו החרדים, הדורשים חוק חדש שיקבע פטור גורף.
המפלגות החרדיות מאיימות בפרישה מהקואליציה אם לא יובטח הפטור – וכך מציב את נתניהו והליכוד בפני דילמה בין שתי אפשרויות רעות:
א. כניעה לסחטנות החרדית והעברת חוק הפוטר מגיוס – פעולה הסותרת את פסיקת בג"ץ ואת המלצת צה"ל, ועוררה ביקורת גם בתוך הקואליציה. ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת הביטחון, מתנגד נחרץ לכך. דוברתו, מאיין סמון, כתבה ברשת X: "בזמן שאחינו מתמוטטים בשירות המילואים, משפחות קורסות וזוגות מתגרשים – אין מקום לפטור."
ב. סירוב לכניעה – מה שעלול להוביל לפירוק הממשלה. לפי דיווחים, יהדות התורה מאיימת לתמוך בהצבעת אי אמון, שעלולה להוביל לבחירות חדשות. בכנסת שוכבים כבר למעלה מ-15 הצעות לפיזור, חלקן מהאופוזיציה וחלקן מהקואליציה עצמה, לקראת סוף מושב הקיץ.
כך, משבר גיוס החרדים חושף כיצד הסחיטה הפוליטית איננה חריגה – אלא מאפיין יסודי של השלטון בישראל, כשהמאבק הנוכחי חורג ממחלוקת רגילה והופך למבחן הישרדות של הממשלה.
המשבר, לצד המשך המלחמה בעזה, מעידים על מגמות במדיניות הפנימית:
1. קבלת החלטות משרתת אינטרסים סקטוריאליים צרים – למשל, ההתעקשות לפטור את החרדים מהשירות, והמשך המלחמה למרות גידול במספר התומכים בהפסקתה ושחרור החטופים.
2. שחיקת האמון הציבורי בדמוקרטיה – כאשר הציבור חש שההכרעה הפוליטית מוכתבת על ידי הנהגה דתית קיצונית או על ידי משפחת נתניהו.
