הוצאות של המילואימניקים לצבא הישראלי עומדות על 2.3 מיליארד דולר
על פי כלי תקשורת ישראליים, לאחר 20 חודשי מלחמה רצופים, המחסור בלוחמי הצבא וההסתמכות יתר על גיוס כוחות מילואים הטילו הוצאות של כ-2.3 מיליארד דולר על הכלכלה הישראלית.
לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, בחלוף 20 חודשים מאז פרוץ המלחמה בעזה והחרפת המשברים הביטחוניים בזירות אחרות בשטחים הכבושים, ובמיוחד בגדה המערבית, אספקת כוח האדם הדרוש לצבא הפכה לאחד האתגרים הרציניים במשטר הציוני.
באופן כללי, צבא המשטר הזה נשען על יהודים חילוניים, ובמקביל לפרוץ המלחמה בעזה, הקריאה לחיילי מילואים כללה קהילה זו. עם זאת, המשך העימותים עד היום, שהובילו למלחמה בת 20 חודשים, עורר חששות בנוגע לתהליך אספקת כוח אדם לצבא, שיש לכך סיבות כלכליות, פוליטיות וחברתיות שונות.
נזקים כלכליים שנגרמו משירות ארוכת טווח של מילואימניקים בצבא
המשטר הציוני מתמודד כיום עם הפסדים כלכליים הולכים וגדלים עקב מחסור בלוחמי צבא פעילים, מה שמביא ללחץ חסר תקדים על הביטחון הלאומי ועל שוק העבודה בשטחים הכבושים. על פי כלי התקשורת הישראליים, המחסור בלוחמי צבא לא רק פוגע בהיערכות הצבא, אלא גם מטיל הוצאות של כ-2.3 מיליארד דולר על כלכלת המשטר הזה, מכיוון שכדי לטפל במחסור באנשי צבא פעילים, הצבא נאלץ לגייס עשרות אלפי כוחות מילואים, דבר שהשפיע לרעה על שוק העבודה ומערכת החינוך.
ראוי לציין כי כ-20% מכוחות המילואים של הצבא עובדים בענף ההייטק, הנחשב למנוע הכלכלה של המשטר הציוני. לכן, השירות הממושכת של כוחות מילואים בצבא הובילה לירידה חדה בהכנסות המדינה.
מצב זה, לצד מתחים ביטחוניים אשר פגעו בהשקעות וערערו את אמון השוק, סיבכו עוד יותר את מצבה הכלכלי של ישראל. בהקשר זה, כלכלנים הצהירו כי המסלול הנוכחי עלול להוביל לאתגרים כלכליים ארוכי טווח אם לא יטופל חוסר האיזון בין התחייבות לשמור על הביטחון הלאומי לביקוש לכוח העבודה.
גיוס המילואים לא רק הפחית את הכנסות הממשלה, אלא היו לו גם השלכות כלכליות אחרות. ההוצאות שצבא ישראל משלם עבור כל חייל סדיר נמוכות בהרבה מההוצאות שהוא משלם עבור כוחות המילואים. מסקירה של משרד האוצר עולה כי העלות הכלכלית למשק הישראלי של חייל מילואים היא כ-13500 דולר (48000 שקל) בחודש.
בהתאם לכך, צבא ישראל מעריך כי אם מספר אוגדות מילואים יגויסו וייפרסו ברחבי רצועת עזה בעקבות ההחלטה להרחיב את המלחמה ברצועה, הוצאות הבמצעים ליום, שירדו לכ-22 מיליון דולר בחודשים האחרונים, עלולות לעלות ליותר מ-70 מיליון דולר.
בהקשר זה, אם המשטר הציוני יצליח לשכנע את המפלגות החרדיות הימניות והרבנים לשלוח לשירות צבאי צעירים חרדיים שאינם לומדים בישיבות, הוצאות המדינה יצמצמו וזה יוריד את הלחץ על חיילי המילואים. בהקשר זה, הבנק המרכזי של המשטר הציוני, המכונה "בנק ישראל", מעריך כי הפגיעה הכלכלית כתוצאה מאי־גיוס החרדים עומדת על כ-2.5 מיליארד דולר בשנה.
מצד שני, עקב המלחמה הממושכת והיעדרותם של חיילי המילואים ממקומות עבודתם, בקשות המעסיקים לשנות את תנאי ההעסקה ולפטר חיילים אלה הולכות וגוברות. כמובן, מעסיקים אינם יכולים לפטר חיילי מילואים במהלך שירות ללא אישור משרד הביטחון. לכן, בעקבות החלטת הקבינט הביטחוני במשטר הציוני להרחיב את המלחמה ברצועת עזה ולגייס חיילי מילואים נוספים, ניתן לצפות כי מספר הבקשות מצד מעסיקים לפטר חיילים אלה ממקומות עבודתם יגדל.
פגיעות נפשיות גוברות בקרב חיילי מילואים
אבל הבעיה של חיילי מילואים ומשפחותיהם אינה מוגבלת לחששות מפיטורים מעבודתם. דו"ח חדש של המוסד לבטיחות ולגהות (המוס"ל) מציג ממצאים מדאיגים על מצבו של ציבור המילואימניקים ובנות ובני זוגם, לא בחזית, אלא במקומות העבודה: לפי הדו''ח, כמעט רבע (22.7%) מהמילואימניקים ובני זוגם דיווחו על תוקפנות מילולית או תחושת עוינות במקום העבודה. מדובר על שיעור גבוה פי שניים מהממוצע באוכלוסייה הכללית.
בנוסף, 33.6% מהמשיבים ששירתו יחד עם בני זוגם דיווחו על קונפליקט משמעותי בין העבודה לחיים האישיים.עוד התגלה כי 42.9% מהנשים ששירתו במילואים דיווחו על רמות שחיקה חריגות, לעומת 31.9% בקרב הגברים באותה קבוצת שירות. הסימפטומים אינם רק נפשיים, אלא שדווח גם על פגיעות פיזיות כגון סחרחורות, קשיי נשימה וכאבים בחזה. הממצא האחרון שמזעזע את המערכת הוא זה: כ-28% מהמילואימניקים ובני זוגם נפצעו בעבודה לאחר שירותם – פי שניים מהממוצע הכללי.
זאת למרות העובדה ש-66% מפצועי המלחמה בצבא ישראל הם חיילי מילואים. לכן, קהילה זו לא רק חווה את הפגיעה הפיזית והנפשית הגדולה ביותר, אלא גם מתמודדת עם בעיות פיטורים ממקום העבודה וירידה בהכנסות עקב השירות הארוך בצבא. מנגד, יהודים חרדיים עושים הכל כדי להימנע אפילו לשרת בשירות חובה.
הפחתת הנכונות של כוחות המילואים להיענות לקריאות הצבא
בהתחשב בנזקים שהוזכרו, למרות שבחודשים הראשונים למלחמה עמד שיעור ההתייצבות למילואים על למעלה ממאה אחוזים, ירד שיעור ההתייצבות ככל שהזמן חלף והמלחמה נמשכה. בהקשר זה, אתר האינטרנט הישראלי "ynet" דיווח כי אחוז החיילים שהגיעו לשירות המילואים, עומד על 75%-85% , ואף ביחידות מסוימות עומד שיעור ההתייצבות על שישים אחוזים בלבד.
הסיבות לירידה בהתייצבות מגוונות, וכוללת תשישות פיסית או נפשית אחרי חודשים ארוכים של לחימה; נסיבות אישיות שונות; הפסד לימודים; חשש למקום העבודה; אי הסכמה עם מדיניות הממשלה בעזה; וקידום חוקי השתמטות מגיוס ועוד.
לבסוף, על פי דו"ח של "מעריב", עליית מחירים וצמצום שירותי הרווחה הממשלתיים עקב הוצאות המלחמה גרמו לבעיות כלכליות שצפויות להשפיע השנה בעיקר על המפונים והמילואימניקים שעזבו את מקום עבודתם. כלומר, משמעות הדבר היא שבעוד שהמילואימניקים מתמודדים עם בעיות כגון אובדן בריאות והפסד לימודים וקידום בעבודה, הם גם פגיעים יותר לעליית מחירים בהשוואה לקהילות אחרות. לכן, הירידה במוכנותם של המילואימניקים להגיב חיובית לקריאות הצבא היא טבעית וצפויה, מה שיעמיד אתגרים משמעותיים בפני המשטר הציוני בתחומי הביטחון והצבא בחודשים הקרובים.
